חידלון

לא הצלחתי לדבר. היתי חסומה ועצורה,ונוקשיית, ולא הצלחתי להוציא כלום מהפה. וגם לא לנסות ולשתף מה זה הקושי הזה, ממה ולמה(כששאל...), וככה עברה כל הפגישה. מרגישה דכדוך,ייאוש פגיעות כעס שלא באמת מבין וקולט, וזה עוד יותר סוגר . נראה לי שזה שהודיע בתחילת הפגישה,על החגים והפגישה שתתבטל ועל זה שלא יוכל להחליף ליום אחר,עשה לי קשה ,הכעיס, הרחיק, ושוב עלה לי בראש שבטח נוסע,לכל הזמן הזה,וזה גם סגר אותי. ולא הצלחתי להגיד את כל זה,ועוד, מאד הובכתי והתבאסתי ונאלמתי. ולא הבנתי איך הוא לא חושב על זה,ומעלה,כגם משהו שחוסם, ואחרי שכבר מכיר אותי.... לא יודעת כבר מה לחשוב...וגם אין לי כוח כבר לחשוב, אודי מה יהיה??? זה אבוד? ואיך אפשר להמשיך כך?? אבל גם בלי ,זה בלתי אפשרי. ומנגד מה הטעם כשזה שוב המצב? ולא יודעת עדכמה באמת מבין ומרגיש ויודע אותי, כולל מה הדרך הנכונה... ??