מרגישה רע.

ואני לא מבינה..., למה, אם "הכל חשוב" והכל "משמעותי" , ומעבר רק ללאמר את זה,שוב ושוב, הוא מצידו בוחר להמנע מלהתייחס לדברים וביוזמתו, בגובה עיניים, ובאופן ישיר,פתוח, וכנה. ובמקום לתת להם מקום,בוחר דוקא שלא, ושוב ושוב מתעלם. כאילו שכך, הם אכן יעלמו..., או יוסטו הצידה.משומה. וזה גם לא מאפשר דיבור. ולא ממש מתכונת בטוחה לקירבה, ובטח לא כנה, וגם לא ממש שמכבדת אותי, כשהמסר לא תואם את האמירות החוזרות שהכל חשוב ומשמעותי. ואחרי שכבר אמרתי וכתבתי לו לא מעט. והרי גם הוא שם.לא רק אני. ומנגד.., יכול לזרוק כל מיני "יציאות" , ומבלי גם הרבה לפרט או לעבות, כשאני לא מבינה מאיפה זה בא פתאום, מה זה גם אומר, ולמה בדיוק מתכוון. כשאני בסופו של דבר, רק נשארת לבד עם כל זה. ועוד יותר חסומה. ובטח שלא מרגישה קרובה כשזה המצב, ועל רקע כל השאר. כולל דברים שאמר למשל בפגישה הקודמת לקראת סופה, ונגמרה באמירה שלו, שגם הוא יחשוב על פתרון...,ושנדבר על זה בפעם הבאה, אבל אז, הכל נשאר כפי שהיה.ולא הזכיר את זה בכלל. מהסיבות הלא ברורות שלו, שכנראה שמורות רק איתו.... אז שיהיה..., אבל זה גם מסר, שלא ממש תואם, את האמירות... כביכול. ומרגישה מטומטמת, וכעוסה. אבל מאחר וזה טיפול..., אז גם ככה הכעסים הם הרי שלי,ומה גם חדש כביכול, ומן הסתם כבר נלקחים גם בערבון מוגבל. ועד הפעם הבאה..., שמה?? ואולי..., שוב זה חוזר לזה, שאם זה המצב, וזו ההתנהלות, כולל כל האסמסים והכתיבה המרובה, ואחכ המפגשים וכל ההרגשה, וביחוד עכשיו אחרי הפגישה שהיתה..., ולאור גם מה שאתה אומר...,שנדרש בטיפול שלשמו בעצם מתכנסים..., שאני כנראה לא מתאימה למתכונת הזו. כי לא ברור לי , איך אפשר להמשיך כך. ... וכרגע אני באמת לא לגמרי מבינה מה עובר עליי, ובעיקר יש תחושה שאין הבנה. הדדית. ויכולת גם לאפשר להכל להיאמר, ובצורה ,גם מצידו, שתאפשר דיבור אחר.שיקרב ולא ירחיק.וחאפשר את הפתיחות והכנות הנדרשת.ולא להיפך. והכל מאד מדכא אותי יותר. לא בא לי כבר להמשיך. מרגישה אבודה. מתוסכלת. חסרת אונים, ומאד לבד, כשאני זו המטופלת...,שזקוקה לו כביכול,ולא הפוך. ולא יודעת מה לעשות. והרבה דברים כבר נאמרו מצידי , אבל איכשהו הכל ממשיך את עצמו..בצורה כזו או אחרת. והפגישה הפעם, והדברים ש"זרק", בלי הרבה מעבר, עשו לי בסופו של דבר רק רע. וככה זה נגמר. אין לי כוח כבר. אין לי כוח. אולי פשוט משהו לא מצליח לעבוד. גם אם הכל מתחיל ונגמר בי, כביכול....