חשיפה, פה שם, ובכלל...

יש משו בחשיפה, ובטח פה..., שמצד אחד הכי אמיתי ,עמוק ואינטימי,והרבה יותר ממה שיאמר בכל מקום אחר,במציאות הרגילה. דוקא בגלל מעטה החשאיות הזה ,כביכול,שהפורום מאפשר. ומנגד זה גם לא באמת אמיתי.כי בכל זאת בסופו של דבר זה מתחם וירטואלי. ובמציאות גם של היום, שהכל הופך להיות יותר ויותר כזה, מתרגלים כבר ל"קשרים" שכאלה...,יותר ויותר. מאחורי מסך ומקלדת. למרות הכמיהה לקשר אנושי ממשי, שבאותה עת גם מעורר תסכול גדול. גם איתך אודי..,מצד אחד אתה מורגש לגמרי.נוכח וממשי כביכול, ונוצרת גם כמיהה והזדקקות לך, אבל...,בסופו של דבר זה לא באמת קשר אמיתי.וגם מאד מאד חלקי. וגם עדיין, מלחיץ בלחשוף ככ הרבה ,ומביך מאד. ביחוד שזה דברים שמרגישים "בזויים" יותר כביכול,... אני מרגישה שחשפתי המון.יותר מדיי. ואולי זה גם בעוכרי ?? וסוגר את זה רק לפה.? או אולי דווקא לטובתי,ומאפשר..,מקל ועוזר, וכשלב ראשוני, כמו מקפצה.., וכדי להצליח בהמשך,כבר לקפוץ, למים העמוקים, לבריכה של הגדולים...,וללמוד לשחות ולא לטבוע, ועם "המציל" הפרטי שלי, ששם..., האמיתי. ?? לא יודעת..., מין תהיות כאלו, מה נכון, עדיף, רצוי, אפשרי,מתאים... מה סרטים שלי..., מה המציאות..., ואיך לעזאזל מסתפקים גם בקשר ככ חלקי ומועט, ולא באמת גם ממשי, כשיש רצון לעוד ככ הרבה מזה וממנו.... ולמה צריך להסתפק בכזה?? כשזו בעצם החוויה כל החיים.?? לא הגיע הרגע כבר לחוות מהכל ובגדול?? גם איתו. ?? אבל שוב...,זה לא אפשרי. אז מה כן?? חוץ מרק לאמר את זה... ומה זה נותן?

יש משהו בקשרים טיפוליים שמעודד רצון ליותר אבל תמיד מתסכל ונשאר מאוד חלקי. את הקשרים הבאמת ממשיים נראה לי אפשר להגשים רק בחיים ולא באינטרנט או טיפולים.. אבל שם הכי קשה לחשוף ולבטא את החלקים הרכים הפגיעים ' בזויים' . מן סוג של מלכוד קצת

מה שאת כותבת וגם מבינה את המלכוד בקשרים שמתקיימים בחיי היום יום. איך היית פותרת את המלכוד הזה?