"כמיהה" ו"בזוייה".

לא יודעת האמת לתת תשובה מעמיקה יותר, שתוביל אותי למשהו נוסף, שאולי כיוונת שאחשוב עליו...? ומעבר לביני ובינו...? ובעיקר יש לי תשובת הדיוט כביכול, של "פשוטו כמשמעו",שמבחינתי זה אומר... "כמיהה" : לעוד איתו...,ומעבר לרק לשבת ולדבר על..., אם זה על החסך הגדול, על הלבד,על הצורך,על הרצון איתו לעוד...,ומעבר לרק פגישות כבולות בזמן מוקצב ומילים... וה"בזוייה" :...,כי הכל זו בעצם אשלייה,פאנטזיה שלי, עם מישהו שאיתו הרי זה לא יתאפשר מן הסתם.ובכל מקרה. וכי גם אין לי מושג אם ומה באמת ,הוא חש כלפיי,רואה בי,ואולי גם היה רוצה איתי..(בפאנטזיה שלו,ואם לא הייתי מטופלת איתו). ושלא נדבר על זה שבכלל נשוי ואיש משפחה. וכל זה,כמובן מרגיש לי פאטתי.ובזוי להיות בעמדה הזו,החד סטרית. כשאני בסופו של דבר "עבודה". מטופלת שלו,ולא מעבר לזה. וגם אם יכול להרגיש כלפיי חיבה,לעיתים קירבה,אולי גם געגוע או שמחה.וגם להזדקק לי,ולהיות תלוי בי ..אבל באופן אחר ממני.(ומעבר לכל התחושות הנוספות הפחות נעימות שגם מתעוררות בזמנים אחרים). וכל חיוך,או אמירה יותר קרובה ואכפתית, אוטומטית מבלבלים אותי,ומתוך הכמיהה, בלהבין אם זה רק זה, או אולי מעבר לזה? וכאשר אומר למשל, שהחלקים הילדיים שלי הם אלו שבעיקר נוכחים, אז בכלל עודיותר מרגישה בזויה,בהקשר המדובר, והכמיהה הופכת שוב לפאטתית בעיניי. ולאיזו הוכחה שהכל בראש אצלי ואשלייה. ומרגישה דחויה.גם אם כמובן זו לא הכוונה. ומנגד מרגישה לגמרי גם לא שפוייה.ואיך גם נכנסת לסרטים שממש לא הגיוניים..., ועדיין מתחת לפני ההבנה כביכול, לא באמת מפנימה ובאיזשהו מקום עדיין מייחלת וכמהה... כמו שפעם למשל התאהבתי בבחור הומוסקסואל, שמאד אהבתי ונמשכתי אליו, וכל מחווה מצידו כלפיי, נתנה לי להרגיש כאילו הוא מעוניין בי,כמו שאני בו. וכמובן שוב התבזייתי בדיעבד מהמקום שזה הותיר אותי. כאילו מה אני כזו טיפשה??איך לא מבינה?? הגיוני?? וכל זה כמובן מאד מעיק עליי.מביך אותי. גם בלדבר על זה איתו, וביחוד אם בעיקר מה שיוצא ממני בעיניו,זו ילדה קטנה. וזה מקשה על הדיבור, מכביד ומביך הרבה יותר, בלעלות את הנושא וישירות. והוא כנראה...,לא מודע לכל זה. או שאולי כן...??מתוך כל מה שכבר קלט וכן אמרתי...? אז ...למה לא יוזם ומדבר על זה אם לי קשה??וזה חשוב?? (משהו שאני שואלת כמה פעמים,אבל משומה אתה לא עונה לי על זה.במכוון אתה נמנע אודי?) וגם להחשף פה ולהגיד את כל זה בפני כולם,זה מאד לא נוח לי. אבל זו הדרך היחידה לנסות לקבל איזשהו מענה אודות הדבר. ועד שאהייה אולי מסוגלת לעשות זאת איתו. גם די ברור לי, נראה לי, שאם ואולי זה כן היה נאמר והיה מראה למשל סימנים ברורים שגם הוא רוצה אותי..., זה היה לצד הסיפוק והכייף בידיעה, מאד מלחיץ ולא ברור . כך שמכל בחינה מתקיים התסכול הבילבול והאי בהירות שלי עם הכל. ובעיקר התהייה מה זה כל זה?? על מה בעצם יושב?? משהו מהעבר? יחסים ראשוניים או מה? והאם זה מעיד על זה שרוצה את מה שלא אפשרי ולא יהיה? ובמקום במשהו שכן? או שבאמת רוצה דווקא אותו ובגלל גם הקשר האינטימי שישנו(בין לבין הכעסים והאכזבות)כולל הקירבה וכל השאר? ואולי כי הוא "סמכות לא מושגת" שכזו, כמו מפקד,מורה,מדריך שהרבה פעמים זה התרחיש?? ושלאו דוקא יש רצון ברור באדם עצמו, אלא יותר במה שמייצג או מעורר כ"דמות"...?? ואם זה גם משהו שמוכר "בספרות" וקורה הרבה בטיפו...,אז מה עושים עם זה??ואיך יודעים מה זה מה?? ואיך גם מדברים על כל זה ולאור כל מה שכבר תארתי... כשאני בעצמי לא מבינה מה ואם בכלל קורה. אוו זה היה קשה. : )