לטלי פרידמן

כולם כותבים לך שירים ועלה בדעתי להקדיש לך שיר כהמשך לשיחתינו הקודמת רק שצרפתי לשיר הזה הודעה ארוכה והתנתק לי האינטרנט ואני לא מסוגלת להוציא מחדש את כל ההודעה כרגע עטוף ברחמים אור כחול כהה זה עוטף אותך ברחמים צף אתה הוזה נרחף בעולמות גבוהים אתה ודאי יודע הכל ורואה את הסוגות גלויים אתה ודאי רגוע מאוד זה עוטף אותך ברחמים נח בתוך אמך היא תתן לך תמיד הכל כשיבוא יומך יש לך תמיד לאן ליפול בסוף אתה תצא לעולם ומיד אתה תרגיש כאב אור חזר מכה בפנים ואתהמתחיל להיות רעב אל תמהר אלת תמהר לצאת אל רגע האמת אל תשבר בסוף תצא אלי שאקח אותך בזרועותי אני תמיד אוהב זה ודאי יכאב כי אפילו אם האל שומר בחוץ זה לפעמים בוער שוב אתה בועט כבר אבדה לך הסבלנות בתוכי נובט ורוקם לעצמיך זהות בסוף אתה תצא לעולם ומיד אתה תרגיש כאב אור חזק מכה בפנים זה עוטף ברחמים... הפרעת האכילה שלי אבדה שליטה לפני כ3 חודשים,נפלתי לתהום...קשה להגיד תהום...זו מילה עמוקה מדי אבל זו המשמעות שלה... הייתי כל הזמן בנפילה... ולכן גם לא חשתי את העומק בו אני נמצאת.הופתעתי לגלות כמה עומק של דברים,רגשות,וסיפורים קיים בי. קיבלתי את החבטה מהרצפה,כואב לי,הסברתי לך מה היה קשה יותר מהמכה עצמה...הסברתי לך באי סי קיו. היה קשה ויתר להודות בצורך שלה. טלי,בבקשה הרשי לי להמשיך להתקשר אלייך. אם אני גוזלת מזמנך, זמן יקר ,מכבידה עלייך אישית-תאמרי כך את הדברים ואני אסבול בשקט ואלך-גם מפה. אם אני אשמה אז הרשי לי לומר לך משהו אחד.מעדתי,נפלתי,והמלכודת שלי היא שלא העזתי להגיד את זה,יותר מדי יהירות, יותר מדי כבוד עצמי ,יותר מדי אני יכולה לבד. אני לא יכולה לקחת את האשמה של כל העולם על גבי,לא יותר. אני נותת לך את מילותיי שמעתה דברים ישתנו,עשיתי סוויץ במחשבה...התחלה טובה...ואת עזרת לי... אני לא יכולה לאבד אותך.קשה לי להשלים עם זה שאנשים הולכים,שמהות הקשר איתם משתנה,יש לי בעיה אני יודעת, אבל בבקשה אל תלכי לי. הרשי לי להמשיך להתקשר אלייך,והרשי לעצמך לחוש בתהליך של שינוי...שאת סייעת לו. קצת קשה לי בפורום לדבר איתך,לספר לך,בפורום אני חושפת סיפורים יבשים. למי שקורא ולא הבין עד עכשיו מה יש לי. הנה החיים שלי פרושים וגלויים לפניכים,כבר אין מה להסתיר: עברתי התעללות מינית מבני כיתתי ביסודי-מאוחר יותר אחד מהם הפך לחבר שלי... בעידודי,או שלא, עברתי אונס, עברתי אלימות בבית,בעיות בין ההורים,עם ההורים ,קונפילקטים של דת, מערכת יחסים תלותית מאוד שהיתה לי עם בן,הראשונה שלי הפכה לאסון גדול. בעקבות פרידתו ממני,שלא הצלחתי לסבול, הדרדרתי לאנורקסיה...ומשם לבולמיה...שכ"כ רציתי לשכלל ולהרגיש שאני משהו...עד כדי כך שאני מכורה לחלוטין .עכשיו אני מנסה להפסיק כי הבטחתי בצבא,ואני על קוצים. עברתי הפרעות בשינה, סיוטים וחלומות על אבדן שליטה ומוות...שלא עוזבים עד היום סובלת מחרדה ומפאניקה... איבדתי את הסבא שלי שאהבתי הכי בעולם באופן פתאומי ואת בת הדוד שלי בתאונת דרכים. ויותר מהכל אני שפויה ובריאה בנפשי...ובחורה אינטלגנטית שיודעת לכתוב,ויודעת לצייר, מבינה בהמון תחומים מלבד כמה אצבעות לדחוף לגרון ומתי, מפילוסופיה ועד מחשבים ואלקטרוניקה. אהבתי לטבוע בכאב,הרגשתי את כל החיים שלי,בכיתי עליהם,כאבתי עליהם... הגיע הזמן לשים הכל אחורה... לתת לעולם כל מה שאני יכולה לתת להגשים חלומות ישנים... ראיתי המון דברים עוברים מול עיני...והחיים יקרים מכל.

ופתאום נזכרתי שהבטחת לי שלא תעזבי גם כשאמצא מטפלת טלי,הבטחות מקיימים

ואני לא יכולה להמנע מן המחשבה שאולי אני אשמה בהכל אם הייתי סובלת קצת בשקט,לא פותחת בפנייך כ"כ הרבה,לא בוכה ,לא מערבת אותך עמוק מדי,אולי לא היית בורחת לי. אם הייתי משאירה דברים כפי שהיו,והיינו מדברות על הקאות ובולמוסים ודימוי גוף ולא על בעיות בבית ואלימות ואונס,הייתי נשארת איתי. זו לא הפעם הראשונה שזה קורה לי... סליחה

שלום לך אנג'ל, הזלתי דמעה, זה כואב, זה שורט לי את הלב, לשמוע אותך מספרת את זה, לא עברתי את מה שעברת אבל אני משתדלת להבין מה את עוברת....... אני מצטערת אם אני לא זו רצית לשמוע תגובות ממנה, אבל אני חייבת. עברת הרבה, המון, ובעצם ההתמודדות, את עוברת עוד שלב, שלב ארוך ומייגע. כשנכנסתי לראשונה לפורום, זה היה לאחר שקראתי הודעה שלך במקום כלשהו, את נשמכת לי אדם כאוב, וצדקתי, אבל אף פעם לא הבנתי את המשפטים הלא גמורים שלך והסיפורים הלא מובנים, הבנתי על הבולימיה, גם על האנורקסיה, אבל גם זה בעקיפין. את בעצמך אומרת שיש לך את זה... ואת זה.... ואת אינטלגנטית חכמה ומוכשרת, ולפי כתיבתך גם יודעת להתבטא, אם יש לך כ"כ הרבה מסביב, כ"כ הרבה דברים שאת יכולה לעשות חוץ מהעיסוק באוכל ואת צריכה ללכת על זה, לדעת שיכול לצאת לך דבר יותר טוב מהחיים חוץ מבעיית אכילה שרק מידרדרת........ ואת יודעת את זה, ואומרת את זה בעצמך....... (כשאין לך כלום, אתה מחפש להיות משהו טוב, מוצלח, משהו אחר, אז את המוצא את בהפרעת אכילה - כמוני, אבל את, כ"כ הרבה, הלוואי עליי , את אולי שזה לא מספיק לך.....? שאת רוצה עוד? שאת מחפשת משהו שונה? או שאת די מרוצה מהדברים שהוצאת מעצמך עד כה , בלימודים ובכשרונותייך, כמובן.....? ) בכל אופן, המון בהצלחה!!!!!!! אני באופן אישי חושבת שמגיע לך כל טוב, מגיע לך ה-כ-ל, את נהדרת. תשתדלי להאמין שזה מה שאת צריכה לעשות עם עצמך ושזה מגיע לך, כי את שווה המון. שלך באהבה, אני

תודה מתוקה:) לפעמים זה שחור עננים כבדים מעיבים על מי שאני.. זה לא כל הזמן ככה אני יודעת שככה זה נראה אבל אני באה לפורום כשרע לי וכך נראים הדברים שאני כותבת... אני לא יודעת אם זה יעודד אותך,אבל יש לי גם זמנים טובים,רגעים שאני נוצרת לי, החבר הראשון שלי שלאחר הפרידה קרה מה שקרה,הביא לי המון סבל והמון כאב ... אהבה התפתחה אצלי הרבה מעבר למקום שחשבתי שיש לי בלב...אבל אני נוצרת לי זמנים יפים,למשל חודש שלם של הרגשת ריחוף כזו,של התאהבות,של התרגשות:) מה שקרה אח"כ קרה, ואת יודעת מה,זה היה נמנע,כמו הרבה דברים בחיי...אני זו שלא עצרתי בזמן...זו תמיד היתה אשמתי. אבל למרות הכל,אני נוצרת זמנים יפים.