לא רוצה!

אודי, אני לא רוצה למשיך בטיפול הזה!!! לא רוצה לא רוצה לא רוצהההההה. לא מתאים לי להיות בעמדה כל כך נחותה. להיות מושפלת. אני בן אדם בוגר!!! אני אימא לילד מקסים, נשואה ומוערכת מאוד ע"י חברים וקולגות. רק איתו אני חוזרת להיות ילדה קטנה. אני לא אמורה בגיל 30 לחזור להיות ילדה קטנה. מה זה הרצונות המטופשים האלו שמתעוררים בי??? להיות מוכלת... להיות "מוחזקת"... מה זה השטויות האלה???? אני שונאת אותו!!! רוצה לסיים וזהו. לגמור את זה במייל ולהעלם.

הי, סליחה שמתערבת, כתבת לאודי.. רציתי להגיד שאני מבינה אותך, את ההתנגדות הזאת לטיפול ומה שאת מרגישה. דווקא פה בפורום למדתי קצת וראיתי שמותר להרפות, שמותר להתנהג כמו ילדה ושזה בסדר.. וזה יכול להיות כל כך מקל. הרי את אומרת שאת בן אדם בוגר עם כולם, בכל המקומות הרגילים בחיים, ורק איתו חוזרת להיות ילדה קטנה. אבל שם מותר. שם זה בסדר. שם יש לך הזדמנות קצת להיות אחרת, אולי להרגיש קצת ילדה בניגוד לחוץ. לא בא לך לפעמים להרפות? לזרום עם זה, עם הרצונות "המטופשים" האלו? מה יקרה? הרי זה המקום שלך! רק שלך! שלך והוא שם בשבילך. לא בא לך לנצל את זה? לשחרר את ההתנגדות הזאת, להקל על עצמך ורק להיות. בלי להרגיש אשמה או מטופשת או שאסור או ששופטים אותך או מי יודע מה! זה נעים.. וזה מפחיד. בטוח זה מפחיד. את בטוחה שהוא יפגע בך. זה הגיוני לפחד. זה קשה! אבל את שם, אז למה לא להרפות? אפשר קצת, לאט לאט. לא בבת אחת, לא לגמרי. לשחרר טיפה בהתחלה. להישאר. להירגע. מקווה שבסדר שכותבת לך

אודי מציאות התשלום הכלכלי משנה משהו בתמונה . כאילו אדם משלם במו ידיו על תהליך שמייצר בקרבו חוויה רגשית של הזדקקות לא נסבלת. זה גורם להרגשה מזוכיסטית. הילד פשוט נזקק והוא ילד. זה טבעי בגילו להזדקק למבוגר ממנו. המבוגר לעומת זאת, מתקשה לסבול את הילד שבתוכו שנותר במצב לא בשל. זאת חוויה לא פשוטה לאגו. אני לא חושבת שנעים לאנשים בבגרותם שמשוים אותם לילדים. זאת פגיעה נרקיסיסטית ופסיכולוגים צריכים להכיר בכך שזה קיים.