אני אנס להסביר...

בפגישה האחרונה המטפל שלי אמר לי (לא אני) שכל חוויה שלי מסתיימת בכישלון, בלא טוב, בתחושה שזה לא היה נכון או שהייתי צריכה לעשות את זה אחרת....וגם בטיפול, לא משנה מה הוא יעשה אני אתפוס את זה ככישלון, שקרובים יותר ומוצפת - אז מרגישה שהוא לא מכיל אותי, ושלא קרובים ורחוקה, אז מרגישה שהקשר לא נוגע ולא עוזר ולא מקדם אותי וכו'.. ולי זה צרם. אז מה הטעם בטיפול איתו, ואולי בחיים בכלל, אם הכל יסתיים בכישלון?.. יודעת שעושה המון טעויות בטיפול, ויודעת שגם הוא עושה טעויות בטיפול, אבל דווקא המקום שלמרות הכל זה בסוף ישתלם, שבסוף יסתדר, שבסוף יהיה טוב ואצליח להכיל אותי עם כל החלקים הטובים והפחות טובים - מחזיק אותי, לא נותן לי לברוח. עד הסוף. עד היום אני נשארת בטיפול, כי אני מאמינה שזה לא יסתיים בכישלון, וזה מה שמחזיק אותי. אם לא, מה הטעם? אולי הוא טועה?.. רחל.