התקפי חרדה וטיפול הוליסטי

זאת שוב אני -הסובלת מהתקפי חרדה(כנראה). החלטתי לעשות משהו בנושא מכיוון שאני לא יכולה עוד לסבול את הצמרמורות ,הבחילות ,ודפיקות הלב החזקות.זה כבר הביא אותי למצב של דיכאון(כמה בכי...) אז פניתי למרפאה הוליסטית ,שבנוסף לדברים נעימים שהיא עשתה לי,כמו רייקי והילינג וגם מסג' מרגיע ,היא הקשיבה לכל מה שעל ליבי וחקרה לגבי העבר וההווה (ממש כמו פסיכולוג). כמו כן, היא רקחה לי תמצית של פרחי באך. כל מיני נוסחאות שונות שאמורות לעזור לי עם הפחדים ועם הבטחון העצמי וכדומה. אם זה יעזור אני עדיין לא יודעת,אבל אני מקווה לטוב .וממליצה לכל אחדשיש לו בעיה לפנות לעזרה.זאת לא בושה .כבר מעצם בקשת העזרה מרגישים יותר טוב. ועוד משהו חשוב - תבכו והרבה!! זה כל כך משחרר ולפחות אם תרגישו טוב יותר רק לחצי שעה- זה שווה את זה!!! זה הזמן להודות לטלי פרידמן על שענתה לי בפעם הקודמת וגרמה לי לקחת את עצמי בידיים. מה דעתך טלי? אני בדרך הנכונה?? עוד תגובות לנושא יתקבלו בברכה החיים ניראים כבר קצת יותר יפים בילי

היי בילי, אני חושבת שאת צודקת בהמלצה שלך, כל אדם במצוקה כלשהיא חייב למצוא לו אדם/מטפל שיעזור לו בפתרון, ברגע שהוא מרגיש שהוא נמצא במבוי סתום, ולא יכול להגיע לפתרונות בעצמו. חבל על הסבל המיותר, חבל על הכאב, כשיש מישהו שיכול להקל, להרגיע, לתמוך, לעודד ולעזור למצוא את הפתרון הנכון. אני גם חושבת שזה באמת לא משנה איזה טיפול, כל אחד מוצא עבורו את סוג הטיפול המתאים לו ביותר - פסיכיאטר,פסיכולוג, טיפול באמנות, במוזיקה, בפרחי באך, ברייקי או בכל דבר אחר. העיקר, לא להישאר עם הדברים לבד. לא להחנק איתם, ועם הפחד מהם. וכאן באמת כל אחד ודרכו הייחודית לטפל בעצמו, העיקר לא להזניח את הבעיה, כי אז היא גדלה לממדים שאי אפשר להתמודד איתם. ועוד דבר נוסף, בקשר לבכי, מומלץ. לפעמים הדמעות נתקעות, חונקות בגרון, ומסרבות לצאת מהעיניים, אבל כשכבר יוצאות, זו הקלה, הכאב כאילו נשטף קצת יחד איתם, ואפשר להרגיש קצת טוב יותר. לפעמים סרט עצוב או ספר עצוב או שיר עצוב עוזרים לשחרר את הדמעות הכלואות המסרבות להתפרץ, ולפעמים מספיק טריגר קטן, והכל מתפרץ. לי זה קרה לפני כמה ימים שפשוט נחנקתי מכזו מעמסה בלב ובבטן, ואז קרה משהוא קטן, והכל התפרץ בבכי היסטרי של חצי שעה, אבל אחר כך יכולתי לקום להתקלח, לשטוף את הדמעות ואת הפנים, ולהרגיש את ההקלה והרווחה. וזה חוזר נכון, אבל לפחות יש קצת זמן של רגיעה אחר כך. נשמע שאת באמת בדרך הנכונה, וגם אם לא ילך בדרך הזו, תמיד אפשר לנסות דרך אחרת, סוג טיפול אחר, מטפל/ת אחר/ת, העיקר לא להתייאש, לא להרים ידיים, ולא להשלים עם הבעיה. והתודה לטלי, מצטרפת בחום ומכל הלב, גם לי היא עזרה לקחת את עצמי בידיים, לא פעם ולא פעמיים, הרבה יותר. במובנים מסוימים אני חייבת לה את חיי. כפשוטם. אביב. אביב.