טלי את שוב לא מקבלת את ההודעות שלי?

...

אוקיי...טלי במשך כל חיי לקחתי את הסיפור הזה וארזתי אותו בשק החיים שלי יחד עם כל הסיפורים. הוא כבר היה לחוץ ועלה על גדותיו. תמיד ידעתי שהוא שם,הסיפור הזה ותמיד חששתי...מה יקרה כשאני אתקל בו.ידעתי שלא כדאי אבל לא ידעתי עד כמה. הבעיה שעם הזמן כל הסיפורים "נדבקו" אחד לשני, ותוך כדי קשרים שיצרתי התחלתי לשלוף סיפורים אחרים,פחות כואבים,בזהירות... אך שום דבר לא הכין אותי למתרחש לבוא... יחד עם הסיפורים...נמשכו נגררות,נספחים,תזכורות,"קיצורי דרך" לסיפורים אחרים... ככה זה...החיים הם מארג של סיפורי חיים... ערב אחד שלפתי בטעות חרב חדה....היא היתה אמנם בשק...אך עטופה בבדים עבים מאוד.היו בהם כבר חורים,והחרב הציצה מכל הכיוונים... באותו ערב,הוצאתי,התבוננתי,והתכוונתי להחזיר,ולבסוף מבלי משים...היא נקעה בי לכל האורך...מלמטה למעלה...לחזה,לגרון , צרבה ופצעה כל מה שהיא יכולה... נזכרתי שהיתה לה ידית ושאפשר לשלוף אותה לבד,ואכן ניסיתי אבל הידית נותרה בידי...ואילו החרב נשארה בפנים. אני ניראית שונה עם החרב בפנים,שונה ממי שהכרת לפני כשנה כמעט... אני מצטערת טלי... אני נלחמת...ללא הצלחה...בכל מה שזה גרם... אבל הסיבה שהיא נקשרה בבדים בתוך השק מלכתחילה לא היתה קשיי התמודדות היא הייתה תחושות אשמה,פחד שילגלגו,שלא יאמינו , שיתעלמו או שיגידו שזה מגיע לי. תחושה של חוסר שליטה,חוסר אונים על תגובותיהם של האנשים. טלי,עברתי כמה איבחונים וכולם קבעו: טלי אני שפויה, אין לי מחשבות שוא, אני לא פסיכוטית... ואת יודעת מה? ככה יותר קשה... ככה יש יותר עם מה להתמודד...