מתוסכלת מאד,חוששת ,עד מיואשת...

אני קוראת כאן הודעות ,ועל סמך גם נסיוני שלי מעצמי,מחיי,מטיפול שגם עירער לגמרי באיך שהתחיל ונגמר...,וכו',מאד חוששת,ולאור הקשיים שלי,הסגירות,הכעסים הרבים,הלופים וכו וכו ששוב יגיע רגע בו המטפל הנוכחי ,יגיד לי שהוא לא מסוגל יותר.שהטיפול תקוע.(כמו גם חיי שלי)ושהוא לא יכול לתרום לי יותר במצב שכזה(כמו שאמר הקודם,וכמו שגם אמרת אתה בתגובה להודעתי האחרונה).ואני תוהה.., אז מה זה בעצם טיפול??אם לא המצב בו אני נמצאת??ההתמודדות איתו\איתי,עם המטפל,עם התקיעות...וכו'..הרי אם הייתי יכולה אחרת,ולמרות הכל,זה היה מתרחש.ואם לא,אז המסקנה ,שאם אין שינוי מצידי,אז אין טעם בטיפול?וזהו סוגרים ת'באסטה??באמת, ובלי ציניות שזה לא ברור לי.ומלחיץ מאד.מכעיס.ובעיקר מתסכל שזה המצב ושאין שינוי מהותי שמצליח להתקיים ולהחזיק מעמד.ומצד אחד אתה אומר לאט לאט....זה זמן, תהליך,סבלנות. ומצד שני, כשיש כעסים.תובענות.כעסים. אז נגמרת הסבלנות?ורק אם זה ישתנה,ויהיה פחות כעס, זה יתאפשר?? זה לא קצת בהפוך על הפוך, למהותו של טיפול ההתניות האלו?? איך עושים שיהיה פחות כעס אם זה מה שעולה??או תסכול וכו וכו...???

האם המאבק הזה שמן הסתם נובע מהקושי הרב להצליח ליישם את כל שתארת למעלה,שנשמע כאידיאלי..., הוא לא בעצמו מהווה חלק מהטיפול?? ואם זה לדברייך,לא טיפול,, אז מה עושים, כשזה המצב??וגם אם לא כל הזמן,אבל הרבה ממנו. או שזה איתות לזה,שלא כל אחד יכול להיות מטופל??