אסמסים...בין פגישות.

אני כותבת המון אסמסים,לפעמים זה ממש מגיע לכמות אסטרונומית בין פגישה לפגישה(ואנחנו נפגשים 2 בשבוע).הוא אומר שקורא הכל.אבל לא מגיב אליהם.ולעיתים יש מצבים שכביכול יוצא,בגלל התגובה שלו בפגישה, שאני מבינה שלא קרא או לא זוכר בכלל.זה מכעיס אותי ומתסכל נורא,צובע את כל שאר הפעמים כבר בחוסר אמון, ובעיקר סוגר אותי.וגם הכתיבה מאד מאמצת אותי,זה לא משהו של מה בכך,וכשבפגישה הוא לא בהכרח מתייחס לדברים שכתבתי כשנראה לי שחשוב שיתייחס וגם יגיב,זה מאד קשה לי.ואני נסגרת.וזהו...,קשה משם להמשיך.וזה מעגל כזה מתסכל.עבור שניינו אני מניחה.כשהוא טוען שהכתיבה היא לא במקום.והוא לא זה שצריך לעלות הודעה כזו או אחרת,למרות שעושה זאת לעיתים,ואם יש לי משהו שרוצה להתמקד בו שאתייחס.ולי זה קשה.בייחוד אחרי שכבר כתבתי ואמרתי כביכול.וזה הרי מורכב ולא שחור-לבן.ובכלל,יש התנגשות בין הרציונאל ,שאני מבינה שאני לא יכולה לתבוע ולדרוש ממנו את כל זה,מה גם שהוא כל הזמן מדגיש שזה לא חלק מהסכם שהוסכם מלכתחילה בייננו(לא עשינו הסכם..),ומנגד ולאור זה שחוזר ואומר שכן קורא הכל,זה מעורר רגשית ומקשה.ולא הצלחנו להגיע לאיזה "סדר" בדבר הזה,הוא הציע גם לחשוב על אופן התנהלות מסודר יותר עם זה להמשיך אך להגביל ולתחום,ואפילו שהוא יגיב...,אבל ה"אפילו" הזה,גם סגר אותי,ובכלל היה לי קשה לסידור.וככה זה נמשך...,באותה מתכונת,ואני בשלי...,והוא בשלו.עד ששוב כל פעם זה היה מועלה,בעקבות "העניינים" עם זה והכעסים שלי.וכששאלתי אותו אז למה זה ממשיך כך?הוא אמר באחת הפעמים שהוא מבין שאני מאד זקוקה וזה בלתי נשלט.ושהוא מתיחס לזה כמו קביים כרגע ועד שלא אזדקק לזה עוד. והכל מכעיס אותי.ואני גם מרגישה תובענית ונצלנית אבל גם נבוכה ופאטתית ומסכנה,וכעוסה שכאילו עושה לי טובה כי זה בלתי נשלט.ושאני המטופלת,והכל חד סטרי.ובקיצור הכל מתערבב לי.והאם זה בסדר להמשיך כך??ואם לא אצליח להפסיק ??אולי זה ימשך כך כל הזמן??(בזמן האחרון זה אפילו גבר) זה נכון? זה לא נכון?ולאור גם התייחסויות שונות של מטפלים.ופתאום אני מרגישה עוד יותר נוראית שבאה בתלונות למטפל שלי,שנאלץ לספוג את כל זה,ובאמת גם משתדל לקרוא הכל,ובאיזו השתדלות לגשר על הפערים בייננו.וזה גם מעורר אצלי קושי.ואני כבר לא יודעת איך להסתכל על הדברים,ומה לטובתי ומה לא,בסופו של דבר.אולי זה לא נכון?? זה נורא מבלבל,ולא יודעת גם עד כמה יכולה לסמוך עליו בכל הדבר הזה.ומה מפעילו אותו,ואם זו הדרך...?יש כאלה שמנהלים שיחות טלפון,מיילים,כאלו שלא מאפשרים כלום,וכו'...,אבל בכלזאת מניחה שבטיפול יש "אפקטים" דומים.ביחוד לאור העובדה שיש פה מכנה משותף כזה גדול בייננו, הבנות.שגם הוא לא מובן לי האמת.אבל מה זה אומר כל זה??

מה נכון??לא יודעת האמת.ואני לא בטוחה גם,עד כמה זה הרסני ומחבל בסופו של דבר בטיפול,כשהחור השחור הזה בולע הכל כולל את האור,ומותיר את הפגישות מעיקות מאד וחסומות.לא יודעת מה קשור בהכרח למה...,ומה גם המסקנה.?אבל נראה לי שזה מתפקידו של המטפל לדעת,להבין את התמונה מחד הגלובולית ומאידך,המפורטת יותר,את המניעים הגלויים והנסתרים,הקשיים והתסבוכות(והרבה יותר מההתערבלות הכעסים והחסימות שלי כמטופלת),ובצורה מפוקחת ומקצועית לדעת לטפל בזה.בשיתוף אותי כמובן.וגם אם זה כביכול לא מצליח ברמה המוצהרת...,כמו להסדיר ולתחום את זה.וממשיכים כרגיל...ועם אותם תסכולים. והשאלה אם אכן מתרחש התהליך הנכון איתי?איתנו? ואם אני יכולה גם לסמוך...,על הקורה,ועליו כמוביל אותם,ולמרות כל התיסכול הגדול שמטריף.ואיך בהכרח ניתן לקבל תתשובות הללו??כי כמטופל אתה הרי בעמדה לגמרי שונה מהמטפל המקצועי ,שכביכול אמור לדעת.(וכבר חוויתי משהו קשה מאד בהתנהלות של מטפל...כך ש...? איך יודעים באמת ויכולים גם לסמוך על התחושה שהדבר הנכון בהכרח מתנהל בדינאמיקה הספציפית ובכלל בטיפול?).