סליחה אבל הפעם.....צרמת לי

מופתעת קצת מתגובתך האמת.אתה סבור שלסופו של הטיפול הקודם ולאור כל מה שגם תיארתי כולל המילים הקשות שנאמרו לי והחוויה הבלתי נסבלת שלו אותי ואיתי ,שהביאה גם לסיום הטיפול,ניתן לקרוא פרידה???ושבעצם אני זו שעושה את הקשר והבילבול בין הדברים,בגלל החויה האישית שלי כשרק משחזרת משהו שתכלס לא באמת קרה איתו ספציפית???זה ממש צורם לי האמת.אפילו לא היה תהליך פרידה.הוא גם אמר,בפגישה האחרונה בה הטיח בי דברים קשים,שמבחינתו אמר את מה שאמר,ואין לו מה להוסיף יותר!וכשתמהתי המומה אם ככה זה נגמר??אמר שאם יש לי מה לאמר אז אפשר אם רוצה לקבוע עוד פגישה,ושאגיד מה שרוצה...,אבל הוא את שלו אמר וזה לא ישנה כלום!!! אז אחרי כל זה...,איזה טעם בכלל יש בעוד פגישה??ולמה שגם ארצה בה?? כשזו השורה התחתונה, והוא גם לא מעוניין יותר בכלום,כשהכי עובר ממנו שלא יכול לסבול את נכוחותי לעוד דקה אפילו.וכל רגע רק מוכיח לו כמה צדק בהחלטתו (כפי שגם אמר). זו פרידה??ממטפל??מטיפול?? זה הגיוני???זו טראוומה שאני סוחבת מאז,כולל אשמה והתחושה על איזה בן אדם נוראי שאני,כשבהתחלה ככ החמיא לי ואהב ואמר שאני המטופלת המועדפת עליו,ואז אחכ.... הפכתי למטעה ובלתי נסבלת שהורסת את חייו כנראה. וככה זה נגמר.ואם זו לא נטישדה וכואבת מאד בטח מאדם שצריך להיות שם הכי עבורי,וזה הדבר האחרון שהיה בכל הפגישה הזו, אז לעזאזל איך מוגדרת נטישה?? ודווקא המטפל הנוכחי שלי לחלוטין רואה בזה נטישה.ולא פרידה.ומופתע שככה הוא הגדיר את זה.ושהיה לו צמר,שחוויתי נטישה...כביכול.אז אודי...,הפתעת אותי בתגובה הזו שמפנה לחלוטין את הפוקוס אלי המטופלת,ולבילבול שלי כביכול,בין פרידה לנטישה ,ומוציאה אותו המטפל המוסמך....הבסדר...,שבסהכ רק נפרד. כשמה שבעיקר נוטר בי זו טראוומה גדולה שעד היום לא החלימה ומקשה מן הסתם גם בטיפול הנוכחי.כשכבר קשה מאד מאד לסמוך ולתת אמון ואחרי מה שחוויתי כולל התהפוכות מהתחלה כביכול מבטיחה ומלאת אמון ותקווה ועד הסוף המר והככ כואב הזה, ואיך שנעשה... איך לעזאזל הוא בכלל ממשיך לעבוד???

הי.קראתי תשובתך,כמה פעמים.משפט הפתיחה אכן דייק לגבי תחושותיי.ואז... לא ברורה היתה לי הציניות שנדרשת לה בסוף ההודעה. על מה ולמה הכעס בייחוד אם אתה יכול להבין את הפגיעות הרבה,והקושי הגדול בלהתמודד עם זה ובטח לחוות את זה בזמנו?? בכל מקרה זה נכון שאתה לא מוועדת האתיקה,ולא מתפקידך "לשפוט" אותו ואת התנהלותו הטיפולית,ועדיין צרם לי שזו היתה התייחסותך כשבנוגע לשאלתי אם היתה פה נטישה,ענית שאני כנראה חווה פרידה כנטישה.וזה צרם לי בהקשר לכל התיאור שלי את הדברים. אבל כנראה שאתה לא סבור שהיתה פה נטישה.אוקיי..., כל זה עדיין לא מעיד על העדר עניין שלי(לטענתך) לבדוק את חלקי בהתרחשות, אבל אולי לפני שאהייה מסוגלת לזה,זקוקה לאמפטייה והבנת המצב כפי שהיה..,וצרם לי גם,שמסקנתך,שאין לך אם כך,מה לתרום לי.ובעיקר שזה נאמר באיזושהי התרסה ,ואחכ תיאור ציני מצדך על איך שאתה פועל...,כביכול. חבל. מה זה משרת סגנון שכזה??חוץ מלהרגיש רע?? לא התכוונתי לפגוע בדבריי פשוט הבעתי את תחושותיי.אבל ציניות...,והתרסה, זה כן פוגע.