לא יודעת מה לעשות...

כנראה שכל הריחוק וההתנהגות שלי טלטלו גם אותו... הוא ניסה כמה פעמים במהלך היום לשאול אם מגיעה לפגישה, אמר שישמח אם אני אבוא....אבל אמרתי לו שלא יודעת כמה פעמים...אח"כ הוא שלח לי הודעה בעשר בלילה אם מגיעה בשעה הקבועה, ועניתי לו שחוששת לבוא ועוד ועוד. ובסוף אחרי כמה הודעות מלאות תסכול שלי, כתבתי לו שאגיע. פתאום באחת בלילה הוא כותב לי שהתחייב כבר למשהו אחר, ושאני לא יכולה לבוא. הייתי ערה, ותהיתי וכתבתי לו למה אמרת לי להחליט אם מגיעה אם איו לי יכולת בחירה בכלל? והוא התחיל להתעצבן עליי, ואני מצטטת, שהוא הגיע לקצה שלו. שרע לו. שהוא לא יכול ככה. וממש הרגישו את העצבים שלו. אני התנצלתי. ואמרתי שאכן לא הייתי בסדר. למחרת, הוא שוב התחיל לכתוב לי הודעות דיי פוגעות כמו "את יכולה להתלבט כמה שאת רוצה אם את רוצה לחיות, להתחתן, אבל את לא יכולה להתלבט לגבי פגישה ולהודיע לי בשעה כל כך מאוחרת" (שהוא בעצמו שאל אותי אם מגיעה ופתאום התהפך).. כתבתי לו שהוא יודע שקשה לי. שהחרדה שפתאום מטלטלת אותי לגבי הקשר. ובגלל זה מתנהגת ככה, והוא לא צריך לכעוס עליי כל כך..התחלתי לבכות בלי סוף... התחננתי אליו "דיי, תעזוב אותי, אני לא יכולה עם המילים שלך, התנצלתי כבר עשר פעמים...אתה לא חושב לרגע איך אני מרגישה?".. והוא ענה לי: "לרגע לא חשבתי". ושם נעצרה ההתכתבות שלנו. כי שבת נכנסה. וגם לא יכולתי יותר. אני מאז לא מפסיקה לבכות. מרגישה שככה מטפל לא אמור להתנהג. לא אמור לפגוע ככה. וגם אם הוא הכי עצבני עליי שבעולם, יש דרך. מרגישה שהוא פוגע בי. שנתיים אני בטיפול אצלו, עובדת על לתת אמון וזה מה שבסוף קורה?????? הוא כמובן לא כתב לי כלום מאז, ואני ארגיש מושפלת אם אכתוב לו משהו אחרי המילים שלו. מרגישה שלא בריא לי ככה. שהוא וההתנהגות שלו מזיקים לי. מה עושים? מבקשים ממנו לדבר על זה למרות שפגע בי כל כך? אני לא מסוגלת לדבר איתו אחרי כל זה... לחכות להירגע ואז להיפרד בצורה נורמלית? או פשוט להישאר בשקט הזה וכך יסתיים לו הטיפול? (הרי ברור שאם לא אכתוב, גם הוא לא יכתוב לי...).. רחל.

אבל הקדמת אותי בכמה דקות...

הי רחל רחל, מאד נגעת לליבי... אני לא יודעת מה קורה שם ביניכם, ואיך נוצרה דינמיקה סוערת כמו זו שאת מתארת, אבל חשבתי בכל זאת לנסות להציע לך שני דברים, אם מתאים. ראשית, את המשפט "לרגע לא חשבתי" אפשר לקרוא באופן שונה: לרגע אחד לא חשבתי (במקום: מעולם לא חשבתי). בלי אינטונציה קשה לנחש למה הכוונה, ומשום מה אני נוטה להאמין לאפשרות הראשונה... שנית, ההתלבטות בכל פעם מחדש אם לבוא או לא לבוא לפגישה סוחטת המון המון כוחות. יתכן שאפילו יותר מהקושי להגיע באופן קבוע. לפעמים, ברגע שמחליטים להתחייב לתקופה מסוימת, ומפסיקים את הסחרור האינסופי הזה של כן-לא-כן-לא, נעשה קצת יותר קל... מקווה שלא סיבכתי...