אתה יודע מה הבעיה?

אני מפחדת לקוות. מרגישה שאם כביכול משהו עומד לקרות, משהו זז, אני מתחילה לבנות בניינים בראש ואז הכל מתרסק. אם משהו חיובי מתחיל אני כבר מדמיינת אותו קורה. ואז כשלא מצליח זה יותר קשה. השאלה אם זה משהו שקיים, אם זה טוב? נניח עכשיו משהו עומד על הפרק ואני לא רוצה לספר, לא כאן, אלא לחברות, ואז אני אספר ובסוף זה לא יקרה אז האכזבה תהיה כפולה.. כי כולם יודעים וזה משפיל עוד יותר. אתן דוג'- זה דווקא לא מה שקרה עכשיו. נניח נפגשתי עם בחור ולפעמים זה יכול להיות אחרי פגישה אחת, ואז אני מספרת לחברות, מרגישה שהיה לי טוב ואז זה נגמר. אז אני צריכה לספר לכל אחת מהן.. או הייתי בראיון עבודה, היה לי טוב. באמת. הרגשתי לא כמו תמיד. לקח כמה זמן שהחזירו תשובה והודיעו שלא. כמה בכיתי והייתי צריכה "לשחק" את עצמי מול כל מי שידע ולספר לו. ולהגיד שלא נורא וכו'. כן הייתה חברה שהייתה איתי בדיוק כשהתקשרו, קצת בכיתי לידה. הבכי הגיע כשהייתי לבד. אלו דוג' שהיו לפני כמה חודשים. תוהה לעצמי אם אולי הדמיון שלי רץ מהר מדי, או שזה הגיוני לספר ולהתרגש לקראת משהו, גם אם הוא לא בטוח. מה שבטוח שכשזה לא מצליח אני נופלת ונופלת חזק ולהתרומם ולנסות שוב זה קשה עד בלתי אפשרי למשל. ולא יודעת, נראה לי הגיוני לרצות ולקוות, ולספר, אבל האמת אולי אני טועה. לפעמים אני לא יודעת איך מתנהגים.. רק שתדע, שאני מרגישה יותר טוב סה"כ, אחרי הימים האחרונים. פתאום רוצה להתקשר אליה.. אבל לא יודעת, אין משהו דחוף והסיכום הוא רק למקרים כאלו. אז כנראה שאני לא יכולה להתקשר. אולי אכתוב ואביא כשניפגש.

הי חנה יקרה את מתארת כל כך טוב את התהליכים הנפשיים שלך;))) נראה לי שאין בתוכך מקום שיקלוט את הטוב. חוץ מזה לקבל תשובה שלילית מבחור או מראיון עבודה זה חלק מהחיים. גם כשאת משתפת את יכןלה לאמר היה לי טוב בראיון עבודה,אבל רק כשאקבל תשובה סופית אדע בוודאות...... להנות מהספק. אבל למה משפיל? אדם שלא מנסה ולא עושה נמצא במקום משפיל. את שמנסה להתקדם צריכה להיות הכי הכו גאה בעצמך!!!! לזקוף את הגב לחייך במראה ולהגיד לעצמך כמה את גאה על כך שאת לוקחת אחריות על החיים שלך. אל תחששי לחשוב חיובי זה עובד הילה

למה את מתכוונת שאני לא יכולה לקלוט את הטוב? אולי כי אני פשוט מפחדת שלא יהיה טוב מעדיפה לא לקוות. אבל בתוכי כן רוצה ואומרת את זה.

מהקריאה שלי אותך נדמה שאת מתלהבת מהר ורצה לספר לכלם...את יודעת הרי בתור אדם מאמין כי הברכה שרויה בסמוי מהעין, אולי כדאי לא לספר יותר מדיי וכך לא יהיו לא לך ולא לאחרים צפיות....אני נזכרת במה שהמטפלת שלי אמרה לי, "אין לי צפיות ממך"...זה נשמע לי מעליב בהתחלה אבל אחר כך הבנתי, תמיד היו לאחרים צפיות ממני וכשלא הגשמתי אותן דאגו לומר עד כמה אני מאכזבת....אז הייתה נפילה והרגשתי נורא!! יש הבדל בין לקוות לטוב לבין לצפות ולהתאכזב, מבינה? השתדלי לזרום עם מה שבא יהיה יותר קל נראה לי...בכח זה לא ילך, מיכל

אני יודעת שלפעמים אני אולי מתלהבת, אבל משתדלת לא לספר יותר מדי, כדי לא להגיע למצב של אכזבה. לא בטוחה שהבנתי את ההבדל בין לקוות ולצפות. גם אם אני מקווה למשהו אני יכולה להתאכזב, לא?