שינוי בהתנהגות אצל תינוקת בת שנה וחצי..

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

05/08/2014 | 23:35 | מאת: AYELET1

שלום, אני מטפלת בתינוקת מתוקה בת שנה וחצי (מגיל חצי שנה) חשוב לציין שיש בינינו קשר טוב ואני מרגישה שנעים לה איתי. בימים האחרונים יש לה התקפי כעס (לא יודעת אם זו המילה הנכונה) היא מתרגזת עלי (ללא כל סיבה ) ולא רוצה שאתקרב אלייה- זה קורה בימים האחרונים מאז שדודתה מגיעה בבוקר לארגן את הגדולה (במקום אבייה שנמצא במילואים) - היא נצמדת לדודה שלה ורוצה רק אותה, מתרגזת ולפעמים בוכה כשאני רק מתקרבת, לא מוכנה שאאכיל או אארגן אותה ורוצה שרק דודתה תהיה איתה. חשוב לציין שעד עכשיו (כשאביה של התינוקת היה בבית)זה לא היה קורה והיא לא הביעה כלפיי "אנטי" שכזה.. לפעמים רצתה את אבא שלה אבל ממש לא דומה למצב עכשיו . בבוקר היא מקבלת אותי יפה ונראה שהיא שמחה לראותי אבל מהר מאד מצב הרוח שלה מתהפך. אינני יודעת כיצד לנהוג משום כשאני מתקרבת היא מתעצבנת עוד יותר וכשאני מתעלמת אני גם מרגישה שזו לא הבחירה הנכונה.. חשוב לציין כי ברגע שאני איתה לבד היא חוזרת לעצמה- חייכנית, משחקת יפה ואפילו מחבקת אותי.. אשמח לקבל עיצות כיצד עלי לנהוג משום שאני מרגישה שבימים האחרונים אני ממש צריכה להיאבק איתה.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום איילת, ייתכן שזה קשור לעובדה שאבא "נעלם" לה וזה אופן הביטוי של המצוקה שלה. אם תביני שאין לה מלים לבטא את מצוקתה וגעגועיה וחרדתה, זה יאפשר לך להיות יותר אמפתית וחומלת, וממילא זה יסייע לה להרגע. אודי

06/08/2014 | 21:54 | מאת: AYELET89

(כותבת ממשתמש חדש כי שכחתי את הסיסמא.) בכל אופן, אני חושבת שאני מגלה הרבה סבלנות כלפייה ואמפתיה, העניין הוא שגם בדרך הזו היא ממשיכה להתרגז ולא מוכנה לשתף עמי פעולה או אפילו שאשב ליידה.. האם כדאי להניח לה עד שדודתה תצא מהבית? זו מעין ברירת מחדל אבל אני חושבת שאולי זה הפתרון הנכון משום שאני לא רוצה שזה יפגע בקשר הטוב שלי איתה

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית