דחייה וקושי שלי כרגע..

קודם כל מילים, אל תכלילי סיגל זוכה לתגובות, במבי ענתה לה וגם אני, לא ממש לטובה אמנם, אבל קבלה יחס :) אף אחת כאן לא דחויה, לא אנדר דוג ולא בטיח...נכון אודי? וחוץ מזה סיגל נחוות אצלי כאחת שרוצה לעזור, אחת שקרובה למקצוע הטיפול ולומדת מכלנו :) היא העידה על כך...ולא אחת שצריכה להעזר ממש בפורם או בנו....ומי שרוצה להתייחס או לומר לה אומרת לה, היא לא דחויה! והנה גם סיגל הודתה שאינה מרגישה כזו... סיגל תתקני אותי אם אני טועה. כרגע אני במצב קרבי קצת....אולי פתאום מקנאה בכן או בכלל שיש לכן את המטפל/ת ולי היא נעלמה...עד שתחזור...כן ידוע שתחזור אוףףףףף אני רוצה לומר לה, לא צריך טובות הסתדרתי יפה מאוד בלעדייך!!!!!!! וגם אם הם לוקחים חופשה פגישה אחת מתבטלת ולא חודש שלם......לא מטרטרים מטופלים ושוב נוסעים....אוףףףףףףף אודי, אני מתחרפנת....מאז השיחה עם נעמה....את לא אשמה נעמה, באמת שלא...אבל הכל מציףףףףףףףףףף וקשה כל כך ואני פתאום כועסת על המטפלת שלי......אפילו שמתגעגעת....שתבוא כבר, היא אמורה לחזור ובא לי להתקשר אליה ברגע שתנחת במקום לחכות לפגישה המסודרת או פשוט לכעוס עליה נורא!!!!!! ולהגיד לה שלא צריכה טובות יותר אבל בעצם מרגישה הפוך שמאוד צריכה כבר שתהיה...........הגוש בגרון....בא לי לבכות ולא יוצא...... שוב במקום לא טוב....פשוט צריכה משהו.....משהו יציב וחזק שיגיד שיהיה בסדר, שהיא תחזור שיהיה יציב......אודי, קשה לי מאוד.....פתאום מוצף....אוףףףףףףף מ.

אבל אני סטטיסטית אני צודקת, את מוזמנת לבדוק את זה בעצמך אם את לא מאמינה לי. זה א. ו ב' בטח שיש אנדר דוג, אולי זו לא סיגל, אבל בכל קבוצה תמיד יהיו גורמים חתרניים מתחת לפני השטח, וכאן למרבה הפלא יש קבוצה די ממשית. ג. בקשר ל"ילדה" זה נושא קשה. לי באופן אישי זה קשה מאוד... פעם חשבתי שכל הדיבורים האלו על "הילד הפנימי" הוא המצאה לא מוצלחת של הפסיכולוגים, לא הרגשתי שיש "ילדה,תינוקת" בתוכי גם לא רציתי להרגיש, יש לי סיבות טובות מאוד למה לא כדאי לחזור למקום ההוא בשום צורה ופשוט לא להרגיש שום דבר להיות קצת חייזר. היום אני חושבת שבשביל להרגיש משהו בכלל, בשביל לחיות בשלום עם מי שהיינו או מה שהיינו כשהיינו ילדים, צריך לעשות איזושהי הפרדה שאפשר יהיה לומר אלו רגשות או מחשבות ששייכים לעבר, בשביל שיהיה חיבור...קצת הסתבכתי, לא חשוב. שיהיה שבוע טוב ושקט .