................
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
" אני בחיים לא אוכלת ליד אנשים. אני מרגישה שזה הדבר הכי חושפני שאדם יכול לעשות. לפעמים אני מסתכלת איך אנשים אחרים אוכלים. אני מסתכלת על הלעיסה שלהם, על התאוותנות שהם מנסים או לא מנסים להסתיר, על החמדנות. החייתיות האנושית שנחשפת ברגעים כאלה גורמת לי להתכווץ ממבוכה. למעשה, כשאני חושבת על זה באופן רחב יותר, כל דבר שקשור בגוף גורם לי מבוכה וגועל " . מתוך "סוזנה הבוכיה " / אלונה קימחי
ג'קי בוקר טוב, האם הבאת לנו את הקטע הזה כי ככה את מרגישה כלפי עצמך? איפה הקטע הזה פוגש אותך, את החיים שלך? טלי פרידמן
עקרונית, ככה אני מרגישה כלפי עצמי, אני נגעלת מאוכל, אני נגעלת מאכילה, אני מרגישה מלוכלכת ודוחה( זה גרם לאובססית ניקיון), כשאני אוכלת ליד אנשים אני מרגישה שמסתכלים עליי, וחושבית עליי דברים לא יפים כ"כ, כי בשבילי, אכילה זה אירוע לא יפה, לא אסטתי, מעשה "תאוותני" ו "חייתי" . זה גם קשור לעובדה שאני את האכילה כמעשה חלש, כהודאה בחולשה, שאתה זקוק למשהו. התלות - באוכל - זה מה שאני שונאת (בין השאר, כן?), בכל אופן, זה קטע שחדר אליי. מצטערת אם שיעממתי אותך... ביי ותודה שהגבת למה שכתבתי.
היי ג'קי, מזמן לא היית פה. גם אני קראתי את הספר, ספר מדהים, ואני אעתיק לך קטע אחר מתוכו - "את צריכה ללכת. את צריכה להיות חופשיה. אני מאמין בכוכב שלך. אל פחד. אני יודע שיש בך הכוח ליצור, להמציא את עצמך, לברוא את עולמך באשר הוא, לפתוח פתח מילוט לכוחות האפלים וגם הבהירים שמתכרבלים בתוכך פנימה. נכון, גם החופש הוא סוג של כלא, אבל עובדה היא שזה מין עונש מאסר שנידונו לו ואסור להתחמק ממנו, כי בבריחה מסתתר השקר הגדול. והשקר הגדול, שלא כמו השקרים הקטנים, הוא המוות, הוא האבדון, ולא שם מקומך. אני מאחל לך את כל האומץ שתזדקקי לו." בסוף צריך לצאת לחופשי מההתעסקות הזו באוכל ובגוף, יש בנו הכוח, לפעמים גלוי יותר, לפעמים מתחבא מהעין, אבל אנחנו נברא את העולם עבורנו איך שנבחר. נידונו לחיים, אבל מה נעשה איתם בידינו הוא, איך נאכל, איך נתלבש, איך נפעל, אך בעיקר איך ומה נחשוב על עצמינו ועל אחרים. מאחלת לך את כל האומץ שאת צריכה, תמשיכי לכתוב לנו, אביב.
תודה לך ! זה נורא מעודד שמישהו שם עליך, את יודעת כתבתי את זה אבל באמת שלא חשבתי שמישהו באמת יגיב , אולי יקרא אבל יחשוב שאני מפגרת עם תעודות....... בכל אופן , תודה... נורא נורא נחמד מצידך.......על התמיכה. ..... אבל זה קשה......... שוב תודה מקווה שלא שיעממתי. תסלחי לי אם כן
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
