אודי מה דעתך...

ממה שאני מבינה ונראה לי גם מאד הגיוני ,טיפול דינמי ,מהותו יצירת קשר,יצירת אינטראקצייה בין שניים ושיש בו הרבה אינמטימיות ,אז...כשפסיכולוג למשל נפגע/מתעצבן/כועס/נגעל וכל רגש שלילי אחר, האם יש מקום שהוא יביע את תחושותיו? גם מתוך שיקוף למטופל על משהו שמכעיס אותו למשל בטענות של המטופל כלפיו,וגם מתוך הדיאלוג בינהם כולל דוגמא אישית שלו לשיח פתוח וכנה שטיפול מעודד לו(וכמובן בגבולות ההגיון ושמשרת את הטיפול) או... שעליו להמנע מכל הבעה רגשית שכזו מאחר וזה שייך לטיפול שלו ולא כביכול על חשבון הזמן של המטופל ולכן הוא לא צריך להביא את זה.? ומה אם מתפלק לו??פתאום יש תגובה אוטנטית שלו,למצב שישנו באותו הרגע,שאחכ הוא מצטער על כך, ועוד מנסה להחליק את זה כלא היה ולהמשיך הלאה ולא לתת לזה מקום.אבל... זה עדיין ישנו.קיים.אי אפשר להתעלם.ויש לזה מן הסתם גם השפעה על המטופל שרואה את התגובה שלו . כלומר יש פה למעשה איזשהו חוסר אוטנטיות אם המטפל מרגיש משהו ומשתדל שלא לתת לזה מקום כל עוד הוא מודע ובשליטה מלאה. ובכלל...איך מטפל שמרגיש תחושות שליליות למטופל יכול לעבוד איתו,זה הרי בסופו של דבר זולג ומורגש...גם אם לא אומר.? זה לא המצב שאני חשה בטיפול שלי באופן כללי,אבל היתה איזו סיטואצייה בהקשר של משהו מסויים שהיה וזה עורר בי את כל התהיות הללו,וגם זה מסקרן ברמה העקרונית.מעבר לכך כבר חוויתי בעבר מטפל שאמר לי בסוף דברים קשים מאד שחש ולא היה מסוגל כבר להמשיך(וזה אחרי שגם אמר דברים הפוכים לגמריי בהתחלה ובאופן גם די קיצוני).אז...ברור שזה מלחיץ ומעלה חשש.(ואולי זה עניין של גישה טיפולית??) וכן הייתי רוצה לדעת מה המטפל שלי חש כלפיי, ובעיקר שידבר איתי על הדברים בכנות אם משהו מפריע לו ,כי הרי תכלס זה גם קשור אלי מן הסתם,לדינאמיקה איתי,לקשר בייננו ,וזה לא רק שלו עם עצמו,וגם מורגש!. ולא היתי רוצה גם שיצבור, וחלילה אחכ זה עוד יתעצם ויתנפץ לי בפרצוף.וגם חשובה לי מאד האוטנטיות של מה שקורה למה שמדובר,ולא שתיקות מצידו,זה רק חוסם אותי יותר.אני רוצה שהדברים יהיו באמת ולא כפאסון טיפולי!או מוגדר כ"כשל אמפטי" כלפיי.זה מקומם .ואולי אני רוצה ממנו משהו שהוא לא במסגרת חוקי הטיפול??ולהרגיש אחרת איתו??ועלכן מתקשה לשמוע תשימוש במונחים הללו כלפיי?? זה בעייתי.כי זה כל הזמן הגבול והאיזון הדק הזה בין הדברים.מלאכה לא פשוט.שמעוררת הרבה תיסכול.אודי אשמח לתשובות והבהרות מצידך ובתור מטפל שמתמודד בטח עם סוגיות שכאלה,.תודה.

אני גם מתלבטת עם עצמי לא מעט. רוצה לדעת מה היא חושבת עליי מה היא מרגישה כלפיי. אני חושבת שיצא ששאלתי אותה ולא קיבלתי תשובה מספקת (את הקודמת בטוח שאלתי ואף פעם לא ענתה לי). לפעמים יכולה לראות שהיא עצובה ובוכה בהקשר לדברים שאמרתי וגם להפך כמובם. היא גם כעסה עליי, פעמיים אני חושבת (והיה לי מאוד קשה לחוות את הכעס שלה כלפיי, אני מבינה לגמרי על מה זה היה ומקבלת). מעבר לזה אני לא יודעת. לא יודעת מה היא מרגישה ביחס אליי. אני יכולה לראות אם היא לא מרוצה לפעמים אבל ממש רגשות לא כ"כ.