איזה ליל שימורים היה לי...

אבל מבעד לחלון אני יכולה לראות שהשמש זורחת בחוץ ושהולך להיות יום יפה. אז בוקר טוב לכולם ומקווה שישנתם טוב יותר ממני יום חדש: המון דברים לחוות, עוד כמה החלטות לקחת ונראה לי שגם היום אסור להקיא.תוך כמה ימים תרד הנפיחות הזו? אני מרגישה כמו נרקומן בקריז...;-)

שהראת שיש עלי מבחוץ...מפחידות אותי קצת... אני מבינה את מעשייך...אני שוקלת מעט וגם נמשכת למטה ומסוכן שזה לא ייעצר-גם אם לא מרצוני. אבל אני הולכת לעבור מעקבים...גם פסיכולוגים וגם רפואיים,אם ארצה או לא, לכן חזרתי... לא יכולתי כ"כ להתמודד עם פחדים קיומיים של "מה יהיה איתי" וגם עם דחפים להקיא ויותר מזה...(אני לא אפרט.שתינו יודעות את האמת). אבל דוקא בבית...החשק גדול...תסלחי לי אבל בא לי להקיא מהמקום הזה... אני יום אחד בלי...אחרי תקופה ארוכה של 5-6 פעמים ביום...לפעמים ברצף...בלי לסיים להקיא אפילו בין הפעמים...דוקא עכשיו אני באמת מרגישה את הפנים כואבות ונפוחות. בשלושת השבועות האחרונים היתה לי הקלה...צום כל היום והקאה של פעם אחת ביום(מלבד יום אחד שכבר דיברנו עליו). חשבתי שזה לאט לאט עובר...הפסקתי להקיא הרבה...הצלחתי להעמיד פנים של ילדה חזקה,שמחה ונטולת דאגות בחיים... תסבירי לי איך?מה קרה לי ביום רביעי?מה הפך את כל ההתרחשויות לפתע לדבר כ"כ מאיים שלא הפסקתי לחשוב על מוות,ולמה זה הדבר היחיד שהרגיע אותי? ולמה הכל הפך לסערה אחת גדולה וחוסר אונים...בגלל דבר כ"כ טיפשי,בגלל שהיו אנשים רבים במקום? אל תאמרי לי לא להעסיק את עצמי בשאלות הללו...זה לא יוצא מהראש...ויש יותר מדי זמן פנוי עכשיו...ומצ"ר רע...ופחד ממחר...