לאודי ואליכן
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
אודי, וחברות יקרות: במבי, מיכל, נעמה, סוריקטה, חנה, מילי, עפרה,מימה, ומי שכחתי???....... רוצה לשתף אתכן בבעיה שיש לי, האם תוכלו לעזור לי???? הרבה פעמים נוצר דו שיח, בתוך עץ ששתלה אחת הבנות ואני מאוד מאוד רוצה להרגיש שייכת ולהיות חלק מזה. אז מה הבעיה??? הבעיה שאני הולכת לאיבוד. אני לא יודעת למי להגיב?? איך להגיב??? הכל נהיה לי בלבלה אחת גדולה של שמות והודעות. ואז אני הולכת לאיבוד ולא מצליחה להגיב ולקחת חלק. וזה ממש ממש מבאס אותי!!!!!!! אז......רק מבקשת שאם בכל זאת אזרתי אומץ להגיב באיזה עץ אם תוכלו להגיב לי בחזרה..... שאני לא ירגיש תלושה שם, ולא שייכת.:/ ורוצה להגיד לך אודי ולכן שאני אוהבת אתכן. ושהפורום הזה הפך להיות חלק ממני. אההה.....עוד משהו:0 האיש שלי יוצא לחופשה מיום שישי הקרוב עד יום שישי שאחריו...... בא בא בא פרצוף המום/מבואס/מפרגן/וחסר אונים. מרגישה:| הילה
יקרה, אני אוהבת שאת מגיבה. בכלל, נעים לי כשאנחנו מגיבות בינינו, אני מרגישה שיש בזה משהו שמאוד מחזק אותי. רעיון ושאלה לי. רעיון, אולי גם כשאת מבולבלת תגיבי ותסייגי ותאמרי שאת מבולבלת? אולי זה יעזור לעבור את הקו הזה, שמפחד ללכת לאיבוד? אם מראש מגדירים את זה שהולכים לאיבוד, זה כבר בשליטה. :) ושאלה, אם קשה למצוא מילים, גם רק לומר "קראתי, תודה" יעזור? לפעמים פתאום אוזלות לי המילים מהאצבעות ואני לא יודעת מה לכתוב, או לא רוצה לחפור יותר מידי, כמו שאני כבר די עושה... זה יוכל להרגיע קצת את תחושת הנידפות ברוח? נעמה.
מבינה את הצורך בתגובה למה שכתבת.. אני חושבת שאני משתדלת. גם אני שמחה שקוראים ומגיבים אליי. נראה לי זה צורך של רובנו כאן. לא הבנתי למה את הולכת לאיבוד.. את תמיד יכולה להגיב להודעה הפותחת או לכל אחת. מה שנוח לך. אני מבינה שאת רוצה להגיב אז אפילו תתחילי באופן חלקי. לאט לאט תצליחי כמו שתרצי (: מאחלת לך שהשבוע הקרוב יעבור בטוב.
הי הילה, את יודעת, אני חושבת על העיתוי בו כתבת את ההודעה ועל תוכנה, ומה שהכי נשמע לי זו החרדה להינטש. חרדה גדולה. וכמו-כן, משאלה להיתלות. או שאני מבלבלת קצת מושגים ולהזדקק מתאים יותר. אשלח לך מילים דומות לאלו שאודי היקר כתב לי לא מזמן - אנחנו כאן, הילה יקרה. אנחנו כאן. אני יודעת, כך לפחות אני חושבת, שלפעמים לא מספיק שתאמרנה המילים, צריך שמשהו בפנים יהיה מוכן לקלוט ולספוג אותן. שיאמין. מאד מורכב. לא פשוט. ולפעמים, גם כשנעדרות המילים, יש בפנים ייצוג של חלק שכן אומר. אם כן, איחוליי - הלוואי שיהיה. שלך, סוריקטה
הי יקרה, תודה שהגבת!!!! זה רעיון לכתוב שקשה לי ואני מבולבלת ומנסה...... אם תעשי אפילו סמיילי ;) קריצה
הנה, מתאמנת. :)
המממ... קראתי את דברייך ומייד הרגשתי אשמה.. אני יודעת שגם את,חנה, נעמה,מיכל ובנות נוספות כותבות לי לפעמים תגובה ואני לא מגיבה.. למה ??? שאלה טובה.. לפעמים באמת לא מוצאת זמן. טכני.. (לא כ"כ "קונה" את מה שאמרתי עכשיו..) לפעמים,אין לי אנרגיות לענות.לפעמים, לא יודעת כל כך מה להגיב, לפעמים גם אין לי מה להגיב.. פעמים לא מעטות מרגישה אשמה על כך שלא הגבתי.. בכלל, אני מרגישה אשמה באופן די כרוני. מרגישה גם ים של אשמה על מה שכתבתי לגבי מימה.. למרות שבאמת התחרפנתי כבר.. מצד אחד,בימים האחרונים אני במצב די מעורער וכל פיפס קטן מצליח להוציא ממני שדים לא קטנים.מצד שני,מרגישה אחרי זה אשמה.. לגבי התגובות שלך ושל האחרות. התגובות שלך ושל האחרות משמחות אותי.נותנות לי הרבה פעמים כיווני מחשבה שונים,מרחיב ומעמיק את ההסתכלות ... אני מבקשת את רשותכן,כשאין לי אנרגיות,או כשאין לי מה להגיב לתגובה, אסמן סמיילי.. טוב ? שלך/שלכן -במבי. נ.ב מעניין מה קרה עכשיו שיש לקבוצה צורך מחודש לקבוע חוקים,כללים ונורמות להתנהלות.. אודי, יש לך מושג ?
הי במבי, מרגישה קצת רגשות אשמה משלי על רגשות האשמה שלך. מתנצלת אם הכאבתי לך , כשפניתי אלייך בתגובה להודעתך למימה - זו בטח לא הייתה כוונתי. מקריאתי אותך אני מכירה את אותה רגישות אצלך לדברים שכותבים אלייך. וסמייל בתור תגובה יכול להיות רעיון טוב..
אתחיל בלענות לך, אפילו כאן בעץ שלי הלכתי לאיבוד. אבל הנה החזרתי לך. זה כל כך מרגש התמיכה שלכן מרב התרגשות רועדות לי הידיים. הילה
אם את מגיבה לפני שההודעה עולה לאתר, נניח אם ראית במייל, אכן אין לך ברירה אלא לענות כביכול להודעה הפותחת, במקרה הזו שלך. אם ההודעה שלי למשל עלתה ואת רוצה להגיב לי אז את מגיבה לי ישר. כך או אחרת, שניהם בסדר. הבנת אותי? אבל הכי חשוב שתרגישי טוב ואני מקווה שזה אכן כך. שבת שלום! ושתהיה רגועה
פגעת בול הילה
אשמה את לא אשמה א ת ל א ש מ הילה
גם אני מתאמנת :)
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
