אודי

בא לי עדיין לפעמים לשלוח לה הודעות..אפילו שמניסיון קודם היא רק מתעלמת. למה זה קורה אודי? ומה עושים? איך עוברים הלאה באמת בלי לכעוס? שבזמן הטיפול אצלה התקשיתי להחזיק עבודה והיא התעקשה בכיוון ובסוף פניתי לביטוח לאומי עם הנכות ושיקום.. לא חשבתי איזה השפעה פוגענית תהיה לזה עלי מבחינת תחושת ערך ובעיקר בפן החברתי. אני חשה בושה מזה ולא תמיד נשמרת לי הפרטיות בעניין. אני לא יכולה לפרט אבל המידע מגיע לאנשים מסוימים שמכירים אותי ואני ממש מרגישה שקשה לי לא להרגיש בושה ומבוכה קיומית מהעובדה הזאת. שאני נתמכת ככה. האם הפסיכולוגית לא הייתה אמורה לשוחח איתי על השפעות אפשריות שכאלה לפני שעשיתי את הצעד? אז לא חשבתי על זה אבל היא פסיכולוגית. היא הייתה צריכה לחשוב על זה ולהתייחס למען שמירה עלי. שהחלטות יתקבלו ממקום מעוכל ומבין ולא באופן תגובתי שיצר זעזוע בדיעבד. מאוד קשה לי עכשיו. מרגישה תקועה. כלכלית זה עוזר באופן מינימלי אבל איך אפשר להתקדם ככה בחיים? לא יודעת למה/לאן לשאוף. יש לי הכנסה של איזה 3700 בחודש הכנסה מקצבה עבודה. מה אני אמורה לעשות עכשיו? להמשיך לחיות מזה ככה בלי לשאוף יותר לכלום? אני גם מתביישת שלא השגתי יותר בחיים. אני מתבאסת.