--

אודי נעמה אמרה שאנחנו מדברים במורס באמת דייקת מאד אז אולי גם עכשיו תבין אותי במורס בלי מילים? סליחה, אודי יקר עמוס פה מאד. שני קווים עם חור ביניהם עם רווח באמצע . וכשאני קצת- קצת מפסיקה להרוס לעצמי-להאשים את עצמי וחוזר חלילה הכל נהיה כזה ריק ומאיים.. אגב. שלחתי הודעה להילה אתמול. או שהיא נעלמה או שמשהו בה היה נראה לך שכדאי לא לפרסם? אם כן אני סומכת על שיקול דעתך. נראה לי שזה יותר מדי מורס.. אני אסתפק בהחלט ב"שומע, עבור". ולך נעמה רציתי להגיד נראה לי ששתינו מעדיפות קצת לדבר במורס, במטאפורות, שלא יהיה חשוף מדי, מה את אומרת על הנטייה הזו? ונעים כשמבינים את המסר הסמוי וגם לא הורסים לך את הכיסוי.

(מסתבר שכשהחלופה היא ללמוד למבחן מבאס במיוחד, פתאום יוצאות ממני הרבה מילים. סכנה/הזדמנות של ממש...) זו שאלה טובה, למה מטאפורות, למה ככה. חלק גדול מזה זה בטח ההתכסות, ההסתתרות, כמו שאמרת. אבל אני שואלת את עצמי אם אני בכלל יודעת גם אחרת... יש אצלי הפרדה מאוד ברורה בין נעמה המתפקדת לנעמה הכואבת וכל גישור ביניהן מסוכן. זה משהו שמשתנה, אבל עדיין אני מסוגלת להגיד "עצוב לי" בפחות קושי מאשר "אני עצובה". משהו בדימויים ומטאפורות מרחיק את זה לעולם פחות מוחשי. אולי גם אם אני מדברת בחידות ולא מבינים זה בסדר, ומונע את הסכנה שבלומר מפורשות ולהיות לא מובנת/לזכות להתעלמות. אולי אין לי בלקסיקון את הביטוי הפשוט, הגולמי, הילדי, של רגש. הרבה פעמים אני מוצאת את עצמי מרגישה קנאה כלפי מי שמצליח "פשוט להרגיש"... אבל יאמר לזכות הדימויים שלפעמים הם גם פשוט מבטאים משהו בצורה הכי מדויקת... איך הם משמשים כיסוי עבורך? או מפני מה? נעמה.