שלום אודי וכלם

המטפלת נסעה, נתראה עוד שבועיים, אחר כך היא נוסעת שוב והפסקה של שבועיים נוספים...הרבה דובר על התלות במטפל וכמה שזה קשה...אני רוצה לספר לכם שהתחלתי להרגיש שאם אני נותנת לעצמי קצת להתגעגע, לא לכתוב לה בין פגישות פשוט לחכות שהפגישה תבוא אז יש לי קצת יותר מרחב נשימה...היא תמיד אמרה לי שעדיף לא להלחם בתלות, פשוט לכתוב או לקבוע פגישה טלפונית כשממש צריכה וכך היה בהדרגה... עדיין יודעת שהערוצים תמיד פתוחים, אפשר לסמס, לא תמיד תבוא תשובה...היא אמרה שהיא בוטחת בי שאם אני צריכה אני לא אסמס סתם. כמובן שגם כאן בפורם נוצרה סוג של תלות, לחכות לתשובות האחרים ושלך אודי...היא יודעת שאני כותבת כאן, לעיתים הבאתי את הדברים שנכתבו ואת תשובותיך אודי...המקום הזה הפך לי לחשוב ביותר עם הזמן. עם הזמן התלות פוחתת, מקבלת פנים אחרות...אולי באמת אין טעם להלחם בה? ואז יהיה לכם יותר קל לשחרר. אודי וכותבי פורם יקרים, עברתי הרבה בטיפול, זה לא קל, אבל הרווחתי ממנו הרבה, קשה לי לקרוא את מה שמימה כותבת, קשה לי לקרוא שמטפלים עוברים גבולות, זה עצוב, אבל אני רוצה לומר שיש מטפלים אמיצים!!! שמוכנים להקדיש המון שעות בשבילנו על מנת שנוכל לקום על הרגליים!! והמטפלת שלי היא אחת מיני רבים!! ואודי היקר והטוב זה לא מובן מאליו שאתה נמצא פה בקביעות ועקביות הכל כך חשובה לכלנו. המטפלת שלי היא אדם יקר מאוד לליבי וגם אם ניפרד תמיד יש דלת פתוחה, תמיד היא תשמח אם אקבע גם סתם כך פגישה או אם ארצה לעדכן.... ואני בטוחה שעוד מטפלים רבים חושבים כמוה ואין צורך בפרידה סופית (שלא כמו המוות)... אני לא נפרדת מהפורם, אבל כן מפחיתה ממנו, נותנת לעצמי את המרחב להזדקק פה כשצריכה ולכתוב כשארצה, יודעת שתמיד אודי יפרסם ואקבל מענה :), נטע ובמבי יקרות, שמחה ששמתן לב שכתבתי פחות, שמחה שאכפת לכן...במבי, גם אני מתגעגעת אלייך :) וכן, היה קשה ועדיין לא קל אך מרגישה פחות לבד ואולי בגלל ההרגשה הזו פחות נזקקת לה? וכבר לא מתכתבת איתה כמו פעם בין הפגישות. אודי יקר, התגעגעתי אלייך...עכשיו כשהמטפלת לא תהיי אנסה להרגיש את הטוב שבגעגוע :) אודי אפשר חיבוק? לא נראה לי שאי פעם ביקשתי ממך חיבוק, כמובן כזה שמתאים. תודה שהנך, תודה שאתה כל כך עזרת ועוזר בתקופות קשות, ואם תוסיף שיר זה יהיה נחמד. שלך באהבה (אפשר?) וכבר מתגעגעת שוב... מיכל

מיכל, כיף לקרוא אותך ככה. :) מעניין יהיה להיות איתך ב"ניסוי" שלך, לראות איך ירגיש הפעם הגעגוע, כשלא צריך ישר לבטל או למלא אותו. כמה דברים מרגשים וחכמים אמרת... נעמה.

תודה..באמת מעניין מה יהיה. גם היום שבו נפגש בין החופשות שלה הוא לא יום פגישה קבוע..

מיכל ? שוב היא נוסעת לך, חוזרת,ושוב הפסקה של שבועיים ??? מיכל ? היא לא עשתה את זה בפסח ?? עד כמה שזכור לי, כשאמא צביה נסעה לשבועיים וחצי בפסח,גם המטפלת שלך לא היתה. אני טועה ?? וואוו... אם אמא צביה היתה עושה לי דבר כזה ומבריזה לי שוב.. וואוו..לא הייתי מצליחה לשרוד.. איך את מצליחה ? כן.. כנראה שאת במקום שונה ממני בקשר שלך עם המטפלת.. אני נפגשת עם אמא צביה 5 פעמים בשבוע ,וזה מרגיש לי כל כך טבעי, רגיל, אם לא אפגש איתה אפילו נאמר שלושה ימים אני ארגיש שנפער בור ענק ללא תחתית שאפשר ליפול לתוכו..וליפול וליפול והנפילה לא עוצרת.. וואוו.. שמחה לראות אותך שוב.. חסרת לי.. שלך-במבי.

אכן כן, היא נסעה גם בפסח...פעם זה כנס, פעם זאת חופשה, אלו החיים...מגיע לה להנות גם לא? , היא סובלת אותי מספיק :) סתם... אני מנסה לפרגן לה הפעם, ואתגעגע ברור....זוכרת שאמרת לי לצלם אותה והרגשתי פאדיחה...אז יש לי תמונה שלה בנייד, מהווטס אפ שלה :) אז אני לוקחת אותה איתי לכל מקום....והנה תראי, התלות משתנה..את שמה לב? פתאום זה לא מרגיש כל כך נורא, אני יודעת שהיא תחזור, נפגש היא שוב תיסע...אבל עשתה מאמץ שנפגש בין הנסיעות ואני מודה לה על כך....אחרים לא יראו אותה אולי חודש... ואני כאן..גם אני כשאני לא כותבת עדיין כאן :) מיכל