תלוש...ומפחיד.

הי דיברת על חוויית תלות שכנראה היתה נוראית בילדות המוקדמת,אבל לא היתה ברירה אלא לקיימה,כדי לחיות,לעומת עכשיו שניתן כביכול לחיות ללא התלות,אבל החוויה הקשה של אז עדיין נחווית דומה(אם הבנתי אותך נכון).אני מניחה ודי הגיוני גם,ובטח לאור דברים שהרבה פה בפורום שיתפו, שמדובר על חוויות אביוז קשות,ובטח כשמדובר בבני משפחה קרובים,שמעלו בצורה קשה מאד באמון הבסיסי שהיו אמורים לבנות, ואם זו התמונה, אכן ההשערה שלך נכונה ומסבירה את הקושי הגדול גם היום בהזדקקות בתלות,ובאמון שקשה מאד לתת ולסמוך.אבל...,אם זה לא המצב שהיה, ולא מדובר בהתעללות פיזית ורגשית בילדות המוקדמת, אז איזה הסבר ניתן לתת לקושי הגדול הזה בלסמוך,בלתת אמון בלהזדקק ולאפשר תלות?? האם זה חייב בהכרח להתבסס על חוויה נוראית מתקופת הילדות??וכשאין גם "סיפור" להשען עליו שנותן כביכול הסברים והצדקות למי שאני היום ומה שקורה לי, ההרגשה קשה עד מאד.העמימות מחרפנת והתלישות מוגברת.ומה עושים??ובטח כשגם לא מצליחה לתת לכל אלו מקום בטיפול בגלל כל אותם דברים שכבר הזכרתי והתייחסתי אליהם בהודעות הקודמות שלי.אני חוששת שאני לא יודעת ומצליחה להיות מטופלת וכמו שגם אמר הסיכולוג הקליני ההוא שהיתי אצלו בטיפול לפני כמה שנים.שממנו יצאתי עם טראוומה גדולה נוספת,ואחרי שהטיפול נקטע כולל הדברים הקשים מאד שאמר לי בסוף לעומת ההתחלה.(לפחות היה כנה)אבל כמובן שהחוויה היתה נוראית. ואיך ניתן גם לסמוך , אם המטפל שלך שאמור להיות המישהו הזה לסמוך עליו להתלות ולהזדקק לו ולתת בו את אמונך ,מתנהג כך ??? אני באמת לא יודעת מה להבין מהכל.יש ככ הרבה חורים ומלא פחדים שאולי משהו נוראי קרה בילדות ואני לא יודעת??? כן יודעת לספר וזוכרת שהיתה איזו אפיזודה חדפעמית כילדה,עם מישהו זר (סוטה מין)שהגיע פתאום בזמן משחק מחבואים שלי עם אחי ובני דודים בגינה, והתערב ורצה לשחק גם ולהתבא איתי, ואז במקום המחבוא עשה בי(או יותר נכון בעצמו כשאני ישובה עליו ) מעשה מגונה או איך שקוראים לזה.וכזכור לי לא פגע בי,רק אונן כשאני עליו,למרות שמשומה זכור לי שהשפיך הדוחה שלו יצא מהפה(לא מבינה את הזכרון הכאילו מאד מוחשי הזה) ונזל לי על הרגל והרגשתי דביקות וגועל נורא ואחכ רצתי הביתה וסיפרתי לאמא. זהו. האם זה מסביר את סיפור חיי?? או שמא יש עוד הרבה שאולי אני מתכחשת לו או שזה מודחק או לא יודעת מה....?? דרך אגב כמובן שהמטפל שלי יודע זאת, וחושב שהטראוומה הזו (בנוסף לשאר..)משמעותית ביותר. איכשהו אצלי זה לא נחווה כזה משמעותי שמסביר לי דברים. ואולי יש עוד, והוא נזהר מלדחוק בי?? אלא רק רומז...?אין לי מושג.ואין לי תשובות.והוא אומר שגם לו אין.אז..??...מרגישה כרגע מאד חשופה.אז אודי אודה מאד לתגובתך. תודה לוריטה.