ההבדל בין חיים לטיפול

אכן אודי יש היבטים מתסכלים לחיים עצמם ולמציאות. יום אחד כולנו נמות והכל זמני ומוגבל. אבל עד ליום הזה בינתיים אנחנו פה ואנחנו חיים וחולמים על דברים ושואפים לטוב, הלא כן? לכן בעיני אין הקבלה אמיתית למוגבלות בזמן שטוענים אליה מטפלים בקליניקה כאילו היא 'מטבע הדברים' לבין המוגבלות האמיתית בזמן שהחיים כופים עליך מעצם המוגבלות של הגוף שיש לו מחזור חיים ביולוגי עם התחלה וסוף בלתי נמנעים. עד אז בינתיים אנחנו עוד חיים ורוצים לחוש ערך והישג ומשמעות וגאווה וסיפוק וכל מיני דברים. מי אמר שלהפגיש באופן סימבולי מאולץ עם חוויה נוקשה של מוגבלות פרי ארכיטקטוני של פרקטיקה טיפולית מסויימת שמתיימרת שכל דבר בה ייצג אלמנט שקיים במציאות, גם אם זו הסופיות של דברים, מי קבע שזה מה שבאמת הכי נכון והכי מועיל בכל מצב? מילא אם המטופל מאמין לתירוץ של המטפל על מגבלותיו שהן אכן אמיתיות ועל כן מכבד את הגבולות שמיישמים עליו, אך אם אינו מאמין ומבחינתו חושף כי מדובר בגבול לא אותנטי אלא כזה שמיושם באופן עיקש טכנית קשה לחוש אמון. בייחוד בקונטקס של פערים חברתיים אם השכר מינימום הוא 23.30 ואנשים עובדים הרבה שעות כל יום במשרה מלאה נותנים את הזמן שלהם ואז בא מטפל שאומר שלא מוכן תמורת כמה מאות שקלים לשעה שלו לתת כמחצית השעה יותר מזמנו שלו. בקונטקס חברתי פוליטי זה כבר לא מייצג איזה גבול סימבולי שאפשר להקביל למגבלות מציאותיות אלא מהווה אקט שיש בו משום הלעג לרש. ונא לא להתמם. מלא אנשים מרגישים ככה ומתלוננים 'למה כזה יקר' ואז פסיכולוגים מתחילים לקשקש על תעריפי הקליניקה ושנות לימודים וכ' (למטפלת שלי הייתה אגב הקליניקה בתוך הבית, שום הוצאות שכירות לא היו שם). וכאילו בקונטקס הזה מתעלמים מאיך שזה משפיע על אנשים. הלעג לרש. לדבר פילוסופית על איך החיים גם מוגבלים ומלאי תסכולים זה די מתחמק. התסכולים של החיים לא עולים לי כסף. לעומת זאת תסכולים בטיפול עולים ביוקר. ואם כבר הבנתי משהו כל המטרה היא ללמוד להתמודד עם התסכולים טוב יותר ובאמת להתחזק ולצמוח, אבל גם כאן, כשאמרתי לה 'אני רוצה ללמוד פסיכולוגיה/להיות פסיכולוגית' אז אם היא באמת הייתה מכבדת אותי היא הייתה מסבירה לי שזה מה שעושים ולא מותירה אותי בבורותי המשוועת ותמימה. אז פה יש את הפגיעה לנרקיסיזם. בשביל 'לאפשר לתהליכים לקרות' לעיתים אתם פוגעים כל מיני פגיעות מסביב שבסוף מחבלות גם בתהליך המרכזי שאמור להיות מטיב ככל הנראה, שאמור להצמיח. בוא נאמר שאין לי בעיה עם זה שהיא גרמה לי להתפכחות כלשהי, להתבוננות מעמדה יותר 'ספרטיבית'. יש לי בעיה עם זה שהיא השפילה אותי תוך כדי עשותה כן. וחוצמזה עדיין יש לי בעיית בטחון עצמי ומדולדלות של כוחות פנימיים לעמוד על שלי תחת לחץ וכ', קושי ליזום, למנף את עצמי כלכלית וכ'. אז המחשבה על פערים ממשיכה לצרום גם אחרי ההתנסות הטיפולית. זה כמו מנתח שבשביל לסלק איזה נגע יעשה חתך לא נקי ולא מדוייק וישאיר צלקות מכוערות ואולי מוטב לו שיחשוב איך חותכים יותר נקי ולמזער נזקי לוואי מסביב. בתרגום לענייננו- לטפל, להעביר תהליך כלשהו אבל בלי להשפיל.