זה כאילו לתודעה שלי קצת חיים משל עצמה, באג.

באג במערכת. כי אודי נכון שרשמתי שהייתי רוצה שהיא תתנצל? וענית לי שאני כמו קיר אטום עושה הכל כדי לא להמשיך הלאה. הובכן מתי שרשמתי את זה הייתי בדרך להפגש עם כמה חברות ליציאה כיפית בערב . סתם בית קפה סרט כזה. בזמן שאני בדרך עולה בי ההרגשה החזקה הזאת וזכרונות על איך נפגעתי וכ' וכמה שהייתי רוצה שהיא תתנצל- כי כאילו יש משהו שמקשה עליי ללכת ליציאה עם הבנות. מאבק פנימי. ואז מתעורר בי בכלל הקושי שחווה איזשהו כעס ושחזור על הטיפול שהיה. גם שם רציתי מאוד ללכת ושהיא תסכלה את הבקשה שלי ליותר זמן הרגשתי כ"כ מושפלת שלא הצלחתי להביא את עצמי ללכת. ניסיתי להסביר לה. קראתי בקול בטלפון 'זה שיש לי צרכים זה לא סיבה לבזות אותי!' היא לא הגיבה לזה. ומשהו שם בחוסר המוכנות שלה לעזור לי, להבין כמה קשה לי ולעזור לי להגיע לפגישות, לעזור לי להתמודד עם התחושה שזה משפיל ושהיא הפכה לסוג של 'אוייב' שמנסה לשבור אותי בכח ברגע שתסכלה אותי. היא לא התנהלה שם בצורה שעזרה לי ואחרי שמתתי אלף מיתות מרוב שברי תקווה עלה רק זעם ושנאה כלפיה ש- למה? למה היא עשתה את זה. למה היא לא באה לקראתי ולא עזרה לי. אז זה לא נכון שאני לא מנסה להמשיך הלאה! עשיתי כמה דברים מאז הטיפול מעשית כדי להמשיך האלה. גם היציאה עם החברות- הכל כדי לעשות משהו עם עצמי ולהמשיך הלאה, לנסות להיות עם יותר הסחות דעת. אבל בתוכי, בתוכי זה נשאר הזכרון הזה שהייתי במצב שמאוד רוצה ומתאמץ ומנסה להסביר כמה הוא זקוק ולמה אבל היא לא עזרה לי. זה כאילו נצרב כמן חוויה כזאת. וכל פעם שאני מנסה לתפקד ולהמשיך הלאה וחווה קצת קושי אני נזכרת בזה שוב שוב ומתכעסת שוב ושוב. זה לא מרגיש כמו בחירה, כמו שאתה מציג את זה. זה פשוט קורה. משהו בהכרה עולה ומציף ככה, מציף רגשית. ואז אני באה לפלוט פה. אחרי שפלטתי פה במן 'אמוק נפשי פנימי' חזרתי לצאת עם החברות. לפעמים המח שלי שוב נשאב לזכרונות ההם. זה לא מרגיש בחירה אלא תופעה שקורית. מה אני אמורה לעשות מתי שזה קורה? איך מעיפים איזשהו זכרון רגשי לא טוב מההכרה שלא יציק יותר ומתמקדים בהווה נטו בלי הפרעות של פצעים נפשיים והיפגעויות? איך עושים את זה? זה לא נכון שאני לא מנסה. אני כל הזמן מנסה. לא פשוט. זה מן מאבק שכזה. לתפקד כנגד זכרונות ורגשות שלילים שמאיימים להציף ולשאוב לשחזורים האלה.

את יודעת, מצאתי את עצמי חושבת עלייך בטיפול שלי, כשלרגעים נפער בור כזה שאני מרגישה איך אפשר להישמט למקום הזה של להרגיש מושפלת לידה וחשבתי, איך מחזיקים את החבל הזה אני והיא ביחד את המקום הזה של הנעזר-ועוזר איך מצליחים לא לשמוט אותו אלא דווקא להתקדם בו יד אחרי יד להאמין? בעצמי? בה? דרכים... לא פשוט...