לאביב

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

11/05/2001 | 19:40 | מאת: אליאן

היי, מה שלומך ? התפספסנו לאחרונה מקווה שאת חשה בטוב וחזרת לעצמך... אל תשכחי אותי :-) ביי אנסה להכנס מאוחר ומקווה שנוכל לשוחח מעט

11/05/2001 | 21:17 | מאת: איש הגשם

גם אני מחפש את הילדה הכי יפה בגן ולא להיבהל זה אני יהודה רק בשינוי קטן חחחחחחח

11/05/2001 | 21:21 | מאת: אביב

האמת היא שכן נבהלתי לשניה, לא הבנתי מה איש הגשם רוצה ממני עכשיו, פחדתי לפתוח ולקרוא, אבל התגברתי על החשש, ואני שמחה שעשיתי את זה. מה הסיבה לשינוי התדמית הרציני הזה ? מה שלומך ? שתיהיה שבת שלום, אביב.

11/05/2001 | 21:18 | מאת: אביב

היי אליאן, אני שמחה לשמוע ממך, פחדתי שאת קצת כועסת עלי או שנעלבת ממשהו ביום חמישי בלילה, ובגלל זה את קצת מתעלמת ממני. רציתי לתת לך קצת זמן ואז לפנות אלייך ולהסביר. אני עוברת תקופה קצת קשה, קורים דברים שמצטברים, וזה משפיע עלי, מצב הרוח שלי לא מדהים, אני בדרך כלל לא משתפת, כי אני מפחדת שזה ירחיק ממני אנשים, בגלל זה רציתי לתת לך קצת מרחב ולחזור עם הכוחות הרגילים שלי כשאתחזק. החשש שלי הוא שכשאני בדיכאון, אנשים ילכו ממני, כי זה כבד מדי, כי קשה לשאת את זה, וישאירו אותי לבד ואני אפגע מזה עוד יותר. בגלל זה אני מעדיפה להתרחק ראשונה, כי אז זה לפחות בא ממני, ואז אני כביכול שולטת על זה. מה שאני מנסה להגיד זה שאני קצת רגישה בתקופה הזו ומפחדת מאוד להיפגע, כי כל פגיעה יכולה ליהיות במצב שבו אני נמצאת קטלנית, ובגלל זה התרחקתי קצת, כי הרגשתי שהעלבתי אותך ביום חמישי, אבל אני מקווה שלא ואם כן אז סליחה. מה הענינים אצלך ? אני אשתדל לחזור מאוחר יותר, ומקווה שניפגש. אביב.

11/05/2001 | 21:22 | מאת: איש הגשם

מה מי ישאיר אותך לבד ועוד במצב כזה האמת שקצת נעלבתי בשביל מה יש חברים אז ילדה יפה לא לדאוג אני כאן ולא נוטש במיוחד לא במצבים כאלה אני מקווה שאת כבר יודעת מי אני

11/05/2001 | 22:06 | מאת: אליאן

אביב, אני יודעת בדיוק מה את מרגישה כי אני בדיוק כמוך. רק שאני לא מוצאת את המילים להביע זאת ואת עושה את זה בצורה מדהימה. אני נמצאת במקום של לתת ופחות לקבל ממש מאותם סיבות שמנית אם כי לאחרונה למדתי לקבל ו"להנות" מזה. אני אדבר בשמי- החשש שאני אלךבגלל שאת בדכאון הוא חסר הגיון לחלוטין מבחינתי, אם כי מבחינתך את צודקת. אני מכירה את ההרגשה הזו וגם אני נתקלתי כל חיי באנשים "שנעזרו" בי בתקופתם הקשה. וברגע הזדקקתי להם... הם נעלמו,התאדו... פשוט כך! וזה מתחיל בהורים ונגמר בחברים או באנשים קרובים. שכביכול נותנים לך להרגיש בטוחה והנה את חשה שזהו,יש לך על מי לסמוך ובום ! באה הנפילה ואת נשארת לבד לבד. אני יודעת שאני לא יכולה להגיד לך או לספר על מיקרים שהיו כי זה לא יעזור. הזמן יעשה את שלו ומעבר לכך שאני יכולה להגיד לך שמתי שתרגישי צורך או רצון לשתף ולספר תשלחי הודעה. ומבחינתי זה יכול להיות כאן, באיי,סי,קיו,במייל,בטלפון או איפה שאת רוצה. אני לא חושבת שמעבר לזה יש עוד משהו שלא ציינתי... אני מקבלת אותך כפי שאת על כל היתרונות והחסרונות... כשתירצי אני אהיה כאן או שם... ביי בינתיים

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית