עוד קצת

אינ אומרת לעצמי חייבת לכברו את סופ השבעו לשרוד את המסיובת שאני מכיהנ להם. אהובםי שלי. שאל אגרע מהםדבר שאל אהיה חסרת אונםי שאוכל לשמח אוםת שיזכרו אותי ככה, משמחת אוםת. קהש לי להכיל את שני הערוצםי המקבילים האלה. את הנתיהנ והנטישה את האהבה והאכזבה. מה אני משאיהר להם אודי? להמ זה כל הך הורא ושוהנ וקשה. להמ אי אפשר לקבל גם את המוות הזה, מבחירה. השנהא העצמית מאוד קהש אודי אתה יודע? כמה רעל. אינ מורעלת ומרעליה. איך איובר את הימים האהל. אינ כל כך צריהכ עזרה ומבקשת וצוקעת ודופקת על הרהב דלתות שלא נפתחות. אודי משהו לא בסדר. אולי אהת יודע לבסביר