מחשבות על טיפול

אודי, אני קוראת כאן הרבה זמן (בהתחלה לא היה לי אומץ לכתוב) וזה בולט מאוד שהטיפול גורם לנו להמון סערה, כאב, תלות ובלבול. שאלתי היא, האם משהו פה לא מתפספס??? האם טיפול טוב עם מטפל טוב לא אמור להעניק למטופל רוגע ושקט? כמו ילד להורה טוב שמרגיש בטוח לחקור את העולם, להתנסות ויודע שגם אם יפול, יש מישהו חזק וטוב שיעזור לו לקום ולאסוף את השברים. למה הטיפול גורם לי לכל כך הרבה סבל? אולי משהו בפורמט של הטיפול הדינמי לא עובד על אנשים כמוני? אולי אני זקוקה לסוג אחר של טיפול? אודי, אני מקדישה הרבה זמן וכסף בטיפול. לא מאחרת ולא מחסרת. אני רוצה להרגיש שאני בתזוזה והכי חשוב - אני רוצה להרגיש מובנת. ויותר חשוב - רוצה להרגיש שאני לא לבד. זה יותר מדי לבקש? בא לי לפעמים לקחת את הכסף הזה ולבזבז אותו על נסיעות לחו"ל, בגדים, הופעות. משהו שיגרום לי הנאה ולא סבל! נטע.

כ"כ מבינה אותך. מזדהה מאוד.

רוצה להאמין שנוכל לומר שזה היה שווה. מזדהה עם תחושת הסבל שהטיפול גורם לעתים ורוצה להאמין שאנחנו בדרך ושהמטפל יודע מה הוא עושה. אני מוצאת עצמי לפעמים מחשבת כמה הוצאתי עד היום ומה הייתי יכולה לעשות עם הכסף. זו כנראה תחושה נורמלית, לפחות שלנו כאן.

אין לי הרבה מה להוסיף מעבר להודעה החכמה של אודי. רק שהמטפלת החכמה שלי אמרה לי על תהיות דומות שהכאב היה שם תמיד ואנחנו רק מזיזות אותו, משנות מצבי צבירה. הוא מרגיש חדש כי הפסקנו להניח לו להיות סתם חלק מהנוף. נעמה.