נראה לך הגיוני ש..

שפסיכולוגים לא יתנו שום דין וחשבון למטופלים על טיפולים גרועים? על ביצוע התערבויות לא מותאמות, על הערכה שגויה של כוחות? איזה כלים יש למטופלים כדי להעריך מה איכות הטיפול שהם מקבלים? הרי טיפול לא אמור להיות נעים ונוח , אז שסבל וכאב לכשעצמם אינם אינדיקציה לטיפול גרוע- מה בדבר ביזוי והשפלה? אם מטופל מרגיש שמבחינה נרקיסיסטית המטפל ביזה אותו, השפיל אותו עד עפר בחוויה? גם זה בעיה של המטופל, "השלכות". אודי אתם תמיד בסדר? איך נוצר מצב שקיים מקצוע כזה שבו משלמים הון תועפות לבעל מקצוע ואיך שום מעמד למטופל לומר את דברו ולהשמיע את קולו?? אה סליחה, מותר לו להשמיע את קולו אבל תמיד ישימו זין על הקול הזה שלו כי המטפל יתסכל בכל מקרה כי זאת העבודה שלו לעשות כן. אני לא מבינה את זה. אם היא הייתה מסבירה לי "זאת העבודה שלי לתסכל את בקשתך ואני לא יכולה להיענות, אלה כללי הפרקטיקה שאני עובדת לפיהם" הייתי מעריכה אותה הרבה יותר ! לפחות הייתה אומרת לי את האמת. הרי אמרתי לה שאני רוצה ללמוד פסיכולוגיה - היא בכלל לא הסבירה לי מה זה המקצוע הזה. היא לא דיברה אלי בכנות ושקיפות. לא יודעת אודי. עברתי שם חוויה מזעזעת ב 2 רמות מבלבלות מאוד- העניין האינטלקטואלי ברמת הבוגר - שעלבו בו, בי. והשחזור הרגשי ברמת הילד שעשה לי רהטראומה. לגבי פרקטיקת התסכולים, אני לא מבינה איך אפשר להיות כאלה נטולי מצפון. איך אפשר לתסכל ככה בלי שום חמלה בלי שום רחם בלי שום אנושיות. לתסכל ולתסכל ולתסכל . איך אפשר? ואיך אתם כאלה בטוחים שזה מה שנכון לעשות? מאיפה הבטחון? כי זה לא נראה שטובת המטופל באמת מעניינת אתכם אלא משהו אחר- להיות סוכן שמשלב אנשים בכח לתוך הסדר החברתי אולי.

כי שאלת אותי פעם ועניתי אני לוקחת אחריות על התגובה ההזויה שלי לתסכול כי התייחסתי לחוסר מתן של חצי שעה כמשהו ממתית, קטלני, החריב את התקווה .. וזה לא פרופורציונלי בעליל במונחים מציאותיים, אז אני לוקחת אחריות או יותר נכון מבינה שזה היה שחזור והיא לא באמת עשתה משהו איום ונוראי אובייקטיבית.. אבל ביתר הדברים, תחושה השפלה וכ' קשה לי שלא לכעוס. למרות שהיתה שם גם איזו מידה של חיבה. אני אף פעם לא מזכירה את זה כי הפגיעות היו יותר. אגב, גם לי נמאס לחזור על עצמי :/ אני אלך לישון

מצטרפת לאמירה של אודי- חלאס! לטובתך בעיקר..

גם אני מצטרפת. בבקשה בבקשה תרפי. זה יקל עלינו ובעיקר עלייך. הילה