לרוית

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

11/05/2001 | 15:51 | מאת: אליאן

היי, מה שלומך? לא התגעגעת לחלומות ? עכשיו ברצינות ! רציתי לשאול, בשבוע הבא יש ועדת החלטה לגבי הבן (הוצאתו מהבית לפנימיה) בהתחלה העוס"ית שלי אמרה שאם בעלי לא מוכן לחתום אז אי אפשר יהיה לשלוח את הבן. שוחחתי איתה שוב והיא אמרה שאפשר להביא מכתב חתום בשמו שהוא מסכים. אגב, הוא לא מוכן לבוא לועדה או אל העובדת סוציאלית לשיחות. מה אומר החוק בעניין הזה? ומה את אומרת? ביי ותודה

11/05/2001 | 17:44 | מאת: רוית ניסן

היי אליאן. לגבי החלומות- על החלום האחרון לא הגבת. באמת שאלתי את עצמי למה. לגבי בנך- אני לא ממש הבנתי אם בעלך מתנגד להשמתו בפנימייה, או רק מתנגד להגיע לועדה? כי אז התתיחסות שונה. מבחינת החוק היבש- שניכם אפוטרופוסים שווים בפני החוק, אלא אם כן הוכח כי הקטין בסיכון מצד כלשהו ואז פקידת סעד יכולה להיכנס לתמונה ולפעול על פי חוק נוער. באופן יותר ספציפי- אינני מכירה היטב את דקויות החוק, ולכן טוב שיש עו"ס מן הרווחה בתמונה שבטוח יודעת יותר טוב ממני והיא גם מצויה בפרטי הפרטים של משפחתך בכדי להנחות אותך. אבל ספרי לנו בפורום איך היה בועדה ומה הוחלט. טוב? לגבי סירובו של בעלך לבוא לשיחות- גם כאן הדבר תלוי ברצונו ובהסכמתו, אם אינו מסוכן לעצמו או לסביבה. חבל שאינו רוצה- כי אפשר היה אולי קצת להקל עליכם במציאות הכל כך קשה. לפעמים גורם אובייקטיבי עוזר לראות את הדברים באופן שונה וכך מתאפשר לצאת מן המעגל הסגור בו מסתובבים. האם העו"סית ניסתה לדבר עם בעלך? טוב, זהו לבינתיים. להשתמע. רוית.

11/05/2001 | 19:21 | מאת: אליאן

רוית, לא הגבתי כי אני מסכימה לגבי מה שאת כותבת,אני יודעת שזה לא בסדר שלא הגבתי אבל הדברים רצים במהירות כזו שאני מאבדת את הקשר עם הדברים. קורים כל כך הרבה דברים שאני בקושי יודעת מהיכן להתחיל! והקשיים הם כמעט ובלתי נסבלים. אבל במלחמה כמו במלחמה.... ובעלי התחיל במלחמה... אומנם הוא שקט אבל יודע להתאכזר כראוי ! לדוגמא- אמרתי לו שיש את הוועדה והוא אמר אני לא בא לשום מקום תשברי את הראש לבד. אמרתי לו שחייבים חתימה שלו והוא ענה -תביאי את הטפסים ואני אחתום... ופתאום יש לו רעיון והוא הציע שאלך לעבוד ,ארוויח 4000 שח ואקנה מה שאני רוצה. וכל בקשה של כסף הוא חוזר על הרעיון הזה. לקניות של שבת למשל הוא החליט להקציב 150 שח. וזה אמור לכלול הכל(בשר,מוצרי חלב,ירקות,שתיה וכדומה) וזה לחמישה נפשות. ואני שותקת. ושותקת... צריך ללכת שלב אחרי שלב. קודם שהבן ילך לפנימיה, אחר כך אתבע אותו למזונות ולגירושין וחלוקת רכוש. נראה את התגובה שלו כשיהיה לו עיקול על כל מה שהוא העלים ממני 15 שנה... ואז שיתפוצץ... וכן רוית, העוס"ית ניסתה לדבר איתו והוא הבטיח שלא יקלל שנתיים... וזאת לאחר שהיא הביעה זעזוע עמוק מהמעט שכביכול סיפרתי לידו. ומאז הוא לא מוכן ללכת בכלל. יש לי המון חששות מהרגע הזה בוועדה לא כל כך מההחלטה אלא שלא אצליח להחזיק מעמד מבחינה ריגשית. כל דבר קטן ,כל מילה גורמת לי לסערת רגשות ולבכי ואני שונאת לאבד שליטה. איך נפלו גיבורים.... טוב, מספיק בילבלתי לך להיום את המוח... תודה שענית

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית