להגיע למה שבבסיס.. ובשביל מה?

אם משחזרים את הטראומה אבל לא מספקים מילוי לחסך אלא רק מצפים מן המטופל לכאוב אותו ולהתאבל על מה שלא היה במקום לעזור בהווה שיהיה.. מה הפואנטה?

בכלל לא הבנתי מה 'העבודה' הזאת. בתמימותי רציתי תהליך נעים. הזדעזתי לגלות מה התחלתי לחוות שם.. איפה ההדרכה, הכנה, כנות בהסברה משהו טיפול פסיכולוגי? פעמיים פגעו בי- גם בעצם זה שלא הבנתי למה נכנסתי החוויות הקשות התרחשו בצורה שגרמה לי להלם מכך וגם נפגעתי מעצם העובדה שהיא בהחלט בתור אשת מקצוע ידעה מה טבע התהליכים שעמם היא מתעסקת ולא הסבירה לי למה הכנסתי את עצמי כמו שצריך כדי שאחוש שותפה בטיפול ולא מושא למשהו שאיני מבינה את פשרו. אם הייתי מבינה מה החשיבות של השארות אולי הייתי מתאמצת יותר- היא הפקירה אותי!!! הייתי מאוד קשורה אליה ותלויה אבל ההרגשה הייתה שהיא השפילה אותי שצורה קשה מנשוא, גם שאמרתי לה וזעקתי 'זה שיש לי צרכים זה לא סיבה להשפיל אותי' היא לא ממש התייחסה . אני לא מבינה איך מטפלים ככה באנשים.

אוי אודי אודי. כמה קל לנסח דברים בצורה שכאילו מטילה את האחריות עליי נכון? לא יפה מצדך. אלה אנשי המקצוע שבעיצומה של עבודה עשו שגיאות איתי! אני בכלל לא הבנתי מה זה טיפול וגם מה החשיבות של להמשיך ללכת.. בייחוד שנהיה משפיל ומזעזע ומערער ונוראי ומבלבל ולא היה שם אף אחד שהסביר כמו שצריך מה לכל הרוחות קורה ולמה ולמה מתסכלים אותי באכזריות ולמה כופים עלי תסכולים בכל מחיר ולמה מכאיבים לי ככ ומה לכל הרוחות עושים שם נחרדתי.שלא תעז להציג את הדברים כאילו אחריות שלי בלבד ולנקות את הקולגות שלך מכל חלק בעניין. 'די' לך. 'די'.