לברוח

לקחת יום חופש מהעבודה, ללגת לתחנה המרכזית, לשוטט בין הרציפים, לבחור את האוטובוס שמגיע הכי רחוק, לסוע, לסוע, לסוע, לסוע, לרדת בקצה השני של הארץ, לשוטט סהרורית, אסור ללכת למקומות יפים שאוהבים, אסור לאכול או לשתות, ללכת לתחנה מרכזית זרה, לעלות על אוטובוס בכוון ההפוך, לסוע, לסוע, לסוע, לסוע, להרגיש הכי ריקה שיש, לרדת בעיר שהיא שלך מאז שנולדת, להתרוקן עוד יותר, להרגיש הכי זרה שיש.

הייתי רוצה לבקש שתמחק, אבל לא. אני אקרא שוב ושוב את ההודעה הזאת, ואראה כמה נבערת ועילגת אני עלולה להשמע.

לא זה מה שהיה לי בראש. לא כתבתי בכדי שיצא לי טקסט ספרותי כלשהו, כתבתי כי זה בער בי והייתי מוכרחה לשתף. ואם כותבים באטרף תוך כדי נסיעה באוטובוס בין עירוני, הגיוני שתהינה טעויות הקלדה / שגיאות לשוניות. הגיוני ואפילו נסלח - אם מדובר במישהו אחר. לי אסור. אותי, זה מביך ומביש עד כאב. (אודי, סליחה שאני.)