היי....

לאה יקרה יקרה! תודה...אני בסדר..מתמודדת..:) המפגש האחרון עם המטפל היה שיעור עבורי. וכנראה שזה לא יהיה מפגש אחרון אחרון בינינו. למרות שבשבועיים האלה לא ניפגש. אני מאמינה שאחר כך ניפגש. המטפל אמר שהוא רוצה שנהיה שנינו בראש פתוח ומתוך מחשבה פתוחה להמשיך ולברר מה נכון לי. להמשך. אולי מטפל אחר, אולי סוג טיפול אחר אתו, אולי שום טיפול באמת. ומשהו מוזר קורה בי. דווקא בפגישה האחרונה האמנתי לכל מילה שלו. מה שאף פעם לא קורה. למילות האהבה, למילות האמונה בי, למילות הביקורת הכואבות. שהרגשתי שלא נועדו להכאיב. אלא להאיר. הוא לקח אחריות על פגיעות שפגע בי. בלי לשים לב שוב ושוב. כחלק מיחסי העברה שנוצרו. מה אתה חושב אודי, האם זה בגלל שיודעת שאולי נפרדים סופית, אז משהו בלב נפתח ואם אחזור לטיפול- הכל יחזור להיות מה שהיה? או שאולי השינוי המיוחל, של להתקרב, לסמוך ולהאמין בדמות משמעותית, מתחיל לקרות, ואפילו ברמה מאוד מאוד התחלתית?..(וגם אם אחרי שנתיים...) רחל.