לטלי - ההרגשה שאחרי

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

10/05/2001 | 23:20 | מאת: אביב

אתה לבד בבית אתה לבד בעבודה אתה לבד בבדידותך אתה לבד עם עצמך יש סביבך אנשים אבל הם לא החברים יש לך משפחה לא שלמה וגם היא לא בשבילך אתה כאילו לא לבד אתה כאילו לא נבגד אבל מישהו בך פגע ואת אמונך פצע אתה מנסה להבין אתה מנסה להסביר אבל אתה כועס ועוד יותר מתאכזב לשניה נדמה כאילו נפרצה החומה כאילו הצליח מישהו יקר לנפצה אך הדקות חולפות והריקנות בלבך ואתה שוב מרגיש את העוצמה לבדך חומת הבדידות מקיפה ואין אף אחד היכול לה אתה מרגיש את הנטישה וכל מה שנשאר הוא החרדה אז מה עושים עם זה איך מתקדמים ככה הלאה איך פורצים את הקירות החוסמים איך את החומה שוברים איך נותנים לאחרים פתח להיכנס כשתחושת הדחיה בוערת בלב כשהחושך אותך אופף כליל ואתה מרגיש כל כך פגיע ושביר דחו אותך כבר יותר מפעם או פעמיים נטשו אותך לא אחת ולא שתיים ועדיין זה כואב בלב ובנשמה ועדיין לא למדת להתמודד עם הפציעה כל אחד טוען זה לא אני החיים שלך הם לא שלי לא יכול לשאת אותך על מצפוני לא יכול לקבל אותך בחדרי צריך את האחרים כבר לשתף צריך את המומחים כבר לערב צריך לפגוע באנשים חלשים שאיתך בכלל לא מסוגלים תיקח אחריות מבקשים ממך יש לך כוחות מאמינים בך אך אתה מקשה ושואל וחוקר ואת המכה בהכנעה מקבל אם לא תסכים אם לא תוכל להבטיח יש קוים אדומים הם מאיימים וחומרים אסורים בהם סוחטים ואתה נשאר ללא שום מוצא וחוזר להיות עם עצמך אבל העיקר ההבטחה הושגה אביב.

10/05/2001 | 23:32 | מאת: אביב

היי טלי, המטרה חשובה אבל לא מקדשת את האמצעים, אני מבינה את הרצון לעזור ולמנוע את העתיד לבוא, אבל אני לא מבינה את הרגשת חוסר האונים, שגרמה לנו להגיע לאיומים בקוים האדומים, אני גרמתי לה ? במשהו שעשיתי ? במשהו שלא עשיתי ? נראה לי שיש דרכים אחרות פוגעות פחות שעוד לא ניסינו, וההשלכות ? רק הזמן יגיד... לילה טוב, אביב.

10/05/2001 | 23:32 | מאת: טלי וינברגר

אביב יקרה, "הדרך לביטול הסבל בנויה משמונה חלקים: השקפה נכונה, כוונה נכונה, מעשה נכון, אורח-חיים נכון, דיבור נכון, מאמץ נכון, ערנות נכונה, התבוננות נכונה" (בודהא). היום ביקשתי ממך את מרכיב המאמץ הנכון. האחריות על עצמך היא אכן מאמץ, אבל היא חלק בלתי נפרד. אני בטוחה שכרגע התחושות אינן פשוטות, אני קוראת את האכזבה שלך, את הכעס, את תחושת הלבד. אני איתך עדיין, למרות הכל ואף על פי, ואנחנו רק שתינו. הבטחה מול הבטחה. טלי פרידמן

10/05/2001 | 23:39 | מאת: אביב

טלי, שלחתי את ההסבר בדיוק יחד איתך, אם תקראי תראי ממה האכזבה האמיתית, לא מהחוסר יכולת לקחת אחריות, ולא מהחוסר הבנה לדרישה, מהדרך... אביב.

11/05/2001 | 16:31 | מאת: אושרה

ומי הוא זה שיחליט מה ההשקפה הנכונה המעשה הנכון וכו'? איך אתה יכול להיות בטוח שמה שאתה עושה הוא הדבר הנכון?

11/05/2001 | 08:15 | מאת: Angel

חייבת להגיב פעם אחת... חוויתי כל מילה שכתבת...מדהים...

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית