עכשיו אני לא זועמת

יש גם רגעים כאלה . רואה אודי? חח. תגיד, נראה לך יכולתי להיות אמא טובה? האמת שנראה לי שכן. אבל הנושא הכלכלי מטריד אותי. משום מה המחשבה על הורות יחידנית מקלה עליי מאשר מחשבה על התמודדות עם זוגיות שממנה תצמח ההורות. כי לא נראה לי שאוכל למצוא פרטנר שיבין וירצה אותי. מרגישה שאם כבר להקדיש את האנרגיות הלא רבות שלי למישהו עדיף שזה יהיה לילד ולא לבן זוג... למרות ששני הדברים מלחיצים. אבל ילד הוא ישות יותר חד משמעית מבחינת מערך חלוקת האחריות. ברור כל אחד מה מקומו. בזוגיות זה לא תמיד ברור ונוצרים מלא קונפליקטים אולי וציפיות ואכזבות.. אין לי כח לזה :/ מול הרעיון של זוגיות אני רגישה גם לנושא של 'פוליטיקה בין המינים'. זה מסבך. אין לי אמון שיתחשבו בי ויבינו אותי. אוף אודי. קשה. אבל אני לא אוותר!

הי מימה, האם ברגע כזה את יכולה לראות את הזיגזגים? בין התקפי זעם להכרזות על העתיד. האם יש מקום באמצע לנוח בו? או- אפילו לחשוב בו? שלך- הילה