.
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
אני מטופשת. כל הזמן מדברת על זה שאני לא חלק. סליחה, לא מדברת - חופרת.. בכלל לא מגיע לי להיות חלק משום דבר. אני יצורה נאלחת. פיכס. לא מגיע לי כלום. באמת. זו חוצפה שאני מתבכיינת בכלל. כבר אמרתי שצריך לשים אותי בצינוק.. (וכתבתי ארבע ימים, כשזה ארבעה וזה מציק לי)
את מזכירה לי ככ אותי. אני מתבאסת על טעויות כתיב כאן... וגם אצלה. יש לי טעות בראש מעניין אם היא תזכןר כשאגיד לה, אם בכלל אגיד. לכןלם יש טעויות גם למי שיודע. זה בסדר. את יודעת, כתבת לי שגם את מסתכלת לה ברכב ועוד כל מיני. רציתי ךענות לך אז ןכנראה שלא יצא. שאנחנו ממש דומות בטיפול:-) ובכלל לא משנה מה אגיד לך כרגע כי זו כנראה החוויה שלך אבל את ממש מותק ןאני בכלל לא רןאה כאן את מה שאת מדברת עליו. ואת
שמלי, בדיוק כתבתי הודעת לבד. והרגשתי איך הרבה פעמים הודעות פה זועקות כל אחת את הלבד שלה. והרבה פעמים נשארות כלואות/כולאות עצמן במסגרת של ריבוע אדום, צינוק, לבד לצד לבד... ולפעמים גם צומחים קצת ענפים , ידיים קצת נוגעות.. אז באתי להוסיף ענף ללבד שלך. גילת.
באמת.. יש בפורום הזה הרבה כאב וקושי, אבל מהצד השני גם הרבה רוך וטוב.
איזו מילה משונה צינוק/תינוק. כתבת ש"צריך לשים אותי בצינוק" ולי קפץ לראש ישר שצינוק זה מקום קטן דחוס וחשוך, קצת כמו רחם...מי ששמים אותי בצינוק הוא שמור. אולי את צריכה שיחזיקו אותך קצת? אולי אני סתם מקשקשת, מקווה שלא תכעסי עלי.