זוגיות

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

10/05/2001 | 14:14 | מאת: ג

עברתי שנה קשה וגדושה במהלכה איבדתי את אבי, התמודדתי עם בעיות כלכליות קשות והאור בקצה המנהרה- ילדתי בן. בעלי האוהב והמפרגן תמך בי לכל אורך הדרך אך נראה כי אינני יודעת להעריך את מסירותו ואני שבה ופוגעת בו. בכל יום אני מגיעה להחלטה כי עליי לשנות את המצב ולהפסיק עם מצבי הרוח וההתפרצויות הקשות (המופנות כלפיו- גם אם לא עשה כלום). נראה כי כל מה שהוא עושה מעצבן ומרגיז. הדבר פוגע גם באינטימיות ביננו. אייני יודעת כיצד לפתור את הבעיה. איני יודעת על מה לשים את האצבע כגורם לה ואינני יודעת מדוע ככ קשה לי לקבל ביטויים פשוטים של אהבה ונתינה.

10/05/2001 | 21:38 | מאת: רוית ניסן

לג' שלום. באמת נשמע כי השנה הנוכחית היתה קשה ודרמטית: מות אביך, הבעיות הכלכליות והלידה. כל דבר בנפרד עשוי להיות קשה בפני עצמו- אז הצירוף של כולם, על אחת כמה וכמה. האם חשבת על טיפול פסיכולוגי? אפשר לעשות זאת במסגרות ציבוריות- במידה ועדין ישנן בעיות כלכליות. במסגרת הטיפול תוכלי להבין טוב יותר את מקורן של ההתפרצויות ולאפשר לזוגיות קצת לנחם, לעודד ולחזק. הטיפול יכול להיות פרטני או זוגי. אם תרצי לספר יותר בפרטים על מה שקורה- וגם על תינוקך הקטן והקשר עימו, ואולי אף להרחיב לגבי אביך- סיבת המוות, הקשר שלך עימו- את מוזמנת לעשות זאת כאן, או לשלוח לי מייל (בלחיצה על שמי). בברכה. רוית.

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית