אודי, אתה צודק!

אודי, אני רגילה שגברים פוגעים בי. אני רגילה שמתייחסים אליי כאל חפץ, כאל בובה יפה. רגילה שמושכים לי חזק בחוטים. מכאיבים. משתיקים. אני לא רגילה לטוב ולא מרגישה בטוחה כשטוב לי. מחכה לרע שיגיע. כשרע לי אני מרגישה מוכר. מרגישה בבית. לכן אני משחזרת שוב ושוב מערכות יחסים שבהם אני נפגעת. איך מתקנים את זה??? טוב אתה בטח תענה - בטיפול. אז יופי, אתמיד בטיפול. אני בדרך הנכונה. אבל בעצם, החיים האמיתיים הם לא בטוחים ומוגנים כמו חדר הטיפולים. אני אסמוך על "המטפל" וכך לא אגן על עצמי ובחוץ כן יפגעו בי.... אני מבולבלת. מה עושים? (אגב, גם אני "חופרת" שוב ושוב אז למה אתה לא נוזף בי כפי שנזפת במימה??? גם אני נעה במעגלים. רוב ההודעות שלי פה עוסקות באמון, תלות. גם בי תנזוף???? אתה לא צריך לנזוף בי, אני אנזוף כבר בעצמי!). לילה טוב נטע.

נטע, עצובה תחושת המריונטה הכאובה שאת כל כך מכירה... נזכרתי בסיפור של פינוקיו, אבל באופן סלקטיבי. רק בלוויתן שבולע אותו ובעיר השקרים המפחידה, פתאום אני לא זוכרת איך הכל מסתדר. וכשניסיתי להשלים לבד חשבתי שמישהו צריך ללמד אותו לשמור על עצמו, ושאפשר לעשות את זה רק מקרוב. אולי ככה לומדים משהו חדש לחזור עליו. נעם לי לקרוא שאת מרגישה שאת והג'פטו שלך בדרך הנכונה... נעמה.