קונפליקט עם ההורים

שלום פורום. אשמח לייעוץ. אני כרגע לא במקום טוב בחיים. אחרי תואר ראשון ולא כל כך מוצאת את עצמי מבחינת קריירה. עובדת כרגע במשרה חלקית ונעזרת בהוריי כלכלית. אני לא מרוצה מהמקום שאני נמצאת בו בחיי, בגיל 30, מנסה להשתחרר ממחשבות דיכאוניות ולראות את העתיד לחיוב (מתכננת תואר שני ובחיפוש אחר עבודה מספקת אחרת). הקושי המרכזי שלי הוא מול ההורים שבתחושתי כל הזמן "יורדים" עליי ומשווים אותי לאחיי "המוצלחים". בכל מפגש אני שומעת על כמה אני לא מוצלחת ואיך בחיים לא אשיג הצלחה כלכלית ואיך לא אתחתן ועוד ועוד.. והתגובה שלי היא שאני מתרחקת מהם. כשהם שואלים אותי למה אני בורחת תמיד בביקור או לא מתקשרת אני עונה את האמת, שהם מבאסים ומדכאים אותי והם בתשובה מכחישים. גם בזמן ה"ירידות" אני מאמתת אותם בצורה צינית: "מצטערת שאני כזאת אכזבה" והם ישר עוברים נושא. אבל אני לא שוכחת וזה מוריד אותי עוד יותר למטה (אני מספיק מרגישה רע עם עצמי), אז אני מתרחקת ומתרחקת ומצמצמת פגישות ושיחות איתם. הבעיה היא שאני מרגישה מצפון על זה ומפחדת שאני מתייחסת אליהם מספיק טוב. במיוחד אחרי שהם עוזרים לי כלכלית. אני לא יודעת איך להתנהל מולם. מצד אחד מרגישה מהם יחס מזלזל שאני לא מסוגלת להתמודד איתו ומצד שני לא יכולה להתעלם מהם לגמריי, כי הם נפגעים מזה. איך פותרים את זה?