.

הי, אומרים שבטיפול נוצר קשר אינטימי ומשמעותי מאוד מאוד מאוד מאוד בין המטפל למטופל, קשר מיטיב ומופלא! שמאפשר למטופל להתפתח ולגדול.. הוא אמור לתת למטופל ביטחון ולהקרין זאת גם החוצה אל קשרים אחרים בחיים שלו - או משהו כזה.. אז אני לא מצליחה להבין איך קשר כזה, שבו המטופל נזקק ומתגעגע ואפילו אוהב את המטפל, בעוד הצד השני - המטפל, חסין בפני כל אלה. הוא לא מתגעגע, הוא לא מרגיש בחסרונו של המטופל, הוא לא מחכה רק לו (כי יש לו המון מטופלים), איך זה יכול ליצור שינוי בחיי המטופל??? מה זה עוזר לי להרגיש שיש מולי אדם כה משמעותי ולדעת באותו זמן שאני הרבה פחות בשבילו, שלא מרגישים באותה צורה כלפי. אז זה לא עוזר, להפך, אפילו יוצר תסכול.. כי אני יודעת שאיני רצויה באף מקום והנה עוד הוכחה חיה, עוד מקום שאני נזקקת והצד השני לא צריך אותי. נהדר ממש!!! נראה לי, אם כך, שלעולם לא ייצא לי דבר מהטיפול הזה. לעולם לא אהיה משמעותית למטפלת באותה מידה. האם עליי ללמוד מכך שאני אקשר במהלך חיי לבני אדם ואילו הם לא ישימו עליי? שאהיה שווה כקליפת השום עבורם?? בעוד שהם משמעותיים לי?? מה ההיגיון פה????????????????. אין!!!!!!!!!!!!! זהו

נכון שהטיפול הוא לא סימטרי במאה אחוז אבל האם את באמת חושבת שהיא "לא שמה עלייך"? או שאת שווה כקליפת השום עבורה? אני ממש לא חושבת שזה כך, אם זה היה כך היא לא הייתה ממשיכה לקבל אותך אצלה, כי לא היה לה אכפת...המטפל לא חסין מפני אהבה :) אני מאמינה שגם המטפל נקשר אלינו, רק בצורה אחרת, לא תלותית כמונו....נכון שהיא לא "זקוקה" לנו במובן הזה אך היא בהחלט נקשרת גם...כך אני חווה את הקשר, סוג של הדדיות יש פה בכל זאת....גם להורה אחד יש הרבה ילדים והוא אוהב את כלם או אפילו מורה או גננת יש הרבה תלמידים וכולם אהובים, לכלם יש מקום.

מבינה אותך מאוד. הרגשתי ככה הרבה זמן. היום אני יודעת שהיא דואגת לי וחושבת עליי. נכוו שיש לה עןד מטופלים וזה לא באינטנסיביות כמוני ובכל זאת זה מספק אותי לרוב.