לערבל ולצוף

אני צפה לי, סוג של בסדר. פירפרתי בשבוע האחרון בתנועות חזקות, לברוח ממערבולת שואבת (גם בים האמיתי, אם נתקלים במערבולת יש לשחות לאורך קו החוף, לא להעמיק פנימה או החוצה. זו הכיווניות הבטוחה יותר, מסתבר. עוד קצת בצד כבר אין מערבולת). ועכשיו על הגב, צפה, נושמת, מתלבטת מתי להתחיל לכוון שוב תנועות של שחייה לאנשהו ולאן. סוג של בסדר שכזה. אולי דווקא עכשיו ברוגע אוכל לעלות על החסקה של המטפלת, מה שלא הצלחתי לעשות מתוך המערבולת. ואז, רק לשם הביטחון, היא תנפח לי את המצופים הכתומים האלה על הידיים. אני מקווה שאני לא צפה לכיוון מערבולת נוספת (לסדר פסח עם ההורים יש תמיד את הפוטנציאל לערבל...). בא לי לעצום קצת עיניים ושמישהו אחר יעמוד על המשמר... נעמה.