נגמרה לי הבטריה

ואני לא מצליחה להיטען... ומרוב שיש יותר מידי מילים שדורשות לצאת, אין לי מילים. לא מצליחה... נעמה.

מנסה ליצור חיבורים שיטעינו, נראה לי שהמעגל הסגור של עצמי ריק לחלוטין. וכמה שאני גם רוצה, חלק בי מחבל בזה. ואז בפגישה עולות כל המילים לגרון ונותרות תקועות שם. ואחר כך ממשיכות איתי הביתה, מרוקנות אותי. מה יכול לעזור? בטח זמן או סבלנות או אורך נשימה. מילים כאלו שרחוקות מהחוויה הכואבת. או משהו שיגרום לכך שכל נקיפה של זמן תכאיב פחות. כרגע כנראה פשוט מה שנותר הוא לחכות ולנסות שוב, עד שאצליח. אבל לא פשוט ולא כל כך בטוח שאצליח. נעמה.