לאודי

שבת שעברה היתה איומה ונוראה וקרה משהו לא טוב...... ולגבי השבת דיברתי עם חברה והיא רוצה שנהיה ביחד. מקווה שזה יצא כי קשה לי עם אכזבות. היום בעבודה, אודי, כל כך התאמצתי עד שרעדו לי הידיים והרגליים. והייתי ממש רעבה אחרי המשמרת. קשה לי לשאת רעב, כמו תינוק. אני מתחילה לבכות כשאני רעבה. למרןת שאכלתי 3 שעות לפני כן. הלכתי לקנות לי לחמניה. ואחרי זה ישנתי 3 שעות, גם כמו תינוק...... עכשיו אני שלווה. ואני יודעת שהדבר הכי קטן שקורה יכול לערער אותי. איחור של המטפל/ביטול פגישה, או כל גורם לחץ אחר. מצד שני, התחלתי לעשות לעצמי סדר יום. בטבלה ואני מנסה להתמיד, למרןת שבדרך כלל לא מצליחה. אודי, שכחתי מה רציתי לכתוב לך. אהה- היום חשבתי על זה, כמה עד היום לא הצלחתי להיות יציבה. כמה חברות איבדתי בדרך. ומקומות עבודה. כמה קשה לי עם אנשים. כמה אני חשופה בלי הגנה, לכל דבר לא מותאם: רעש, לכלוך, קול לא מותאם, תאורה. אפילו בעבודה עושים שיפוץ ורק לי זה מפריע, למשל שהכיסא לא ישר על הרצפה, והוא מתנדנד. והתקרה עם חורים, התאורה חדשה. כל דבר מפריע לי. כל הזמן אני מנסה לווסת. ואף אחד לא מבין למה אני עייפה בעשר בבוקר. בשביל להיות בעבודה בשמונה, אני קמה ב- 5:45. צריכה להתארגן לאט. במונית שרות מעצבן אותי כל עצירה. אוףףף ממש ממש קשה לי אודי. שתדע. מרגישה לא מובנת. לא מותאמת לעולם הזה.

נכון? הילה