בכל זאת אכתוב...

מתנפץ לי הלב מרוב כאב... עצב עמוק, אובדן, אולי עלבון, לא ידוע. לא ידוע... סוריקטה

למקרא מילותייך......בתוכי כאב עז..(גם שלי), לא מילות נחמה ממש... אך את יודעת שיחלוף נכון? אני כבר יודעת שיחלוף...קצת התקדמות....

סוריקטה, איתך... לפעמים כשמשתפים, מרגישים קצת שחרור... שלך ואיתך-במבי

סוריקטה בעלת לב הזהב, עצוב שכך את מרגישה.. הלוואי שהכאב הזה יפסק.

מישהו אמר לי פעם שאחרי שעוברים דרך הכאב צומחים. רוצה להאמין שכל הכאב והרגשות השליליים שאת חווה עכשיו הם רק שלב בדרך לעתיד טוב יותר שבו תחווי קבלה עצמית ונחת. אפילו אהבה. נזכרתי בשיר הזה : http://m.youtube.com/?hl=iw

זה מכאיב שכואב לך כך, זה כואב לראות כמה כאב יש כאן... אם היה משקל פיזי לכאב הנפשי שכאן, - נראה לי שכל האתר היה קורס תחת הכובד שלו... לא יודעת כרגע לנחם, לא יודעת אם זה מה שאת צריכה, הלוואי וידעתי לחבוש את הלב של כל הפצועות/ מנופצות/חתוכות/קרועות/שרופות/מדממות, שבאות לנוח כאן...למצוא מזור, נחמה. איתך אנימה