לטלי פרידמן !!!

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

08/05/2001 | 23:42 | מאת: אביב

היי טלי, הבטחת לי שיר, אבל אני חשבתי עלייך קודם - "אל תחפש רחוק תשאר קרוב כי ככה זה לאהוב את עצמך לא מול המראה תיכנס לתוכך כן זה יכול להעיר אותך תסתכל לה בעיניים תישך את השפתיים עד שזה יכאב לך קצת בתוך תוכך היא מחכה שתקפוץ לתוך המים ותפתח את העיניים עד שזה ישרוף לך קצת בתוך תוכך תדע..." אני לא מחפשת רחוק, החלטתי להישאר קרוב, קשה לי לפעמים להסתכל לך בעיניים, אבל נשכתי כבר את השפתיים וקפצתי כבר לתוך המים, וזה כואב לפעמים ולא רק בשפתיים, וזה שורף לפעמים ולא רק בעיניים, אבל בתוך תוכי אני יודעת... זו הדרך, אין אחרת, ואני לא הולכת בה לבד, מישהי מלווה אותי, תומכת בי, נושאת אותי ולא הולכת, גם אם קשה וגם אם רע, אנחנו נעבור את זה ביחד, אני והיא - שתינו - ביחד במסע הלא קל ולא פשוט הזה, בעליות ובמורדות, עד סופו, שם נוכל לשבת, לנוח, להרגע ולהנות מהשלווה... אלפי תודות ולילה טוב, אביב.

09/05/2001 | 00:15 | מאת: טלי וינברגר

היי, ועכשיו השיר שהבטחתי: תקוות הקיץ/מרב לוין הפרח העיד כשאיבד את עליו, בא הסתיו, כן בא הסתיו ולקח איתו את כל תקוות הקיץ ולקח איתו את כל תקוות הקיץ המים טובים, כן הגשם הטוב לנפשי הצמאה שישטוף איתו את כל אבק הארץ שישטוף איתו את כל אבק הארץ. את איתי לחשוב שטוב בעולם כשעצוב... הפרח העיד, כשאיבד את עליו בא הסתיו, בא הסתיו ולקח איתו את כל תקוות הקיץ ולקח איתו את כל תקוות הקיץ. את איתי לחשוב שטוב בעולם גם כשעצוב... כשעצוב או שמח, כשקשה וכשיותר קל, כשאת רוצה וגם לפעמים כשאת לא כל כך רוצה... אני איתך. מבטיחה. טלי פרידמן

09/05/2001 | 02:12 | מאת: אביב

היי טלי, את בטח ישנה, אני לא כל כך הצלחתי להרדם, כואבת לי הבטן, בטח מההליכה "לארץ הזרה" מחר בבוקר :-), התפתלתי במיטה ובסוף החלטתי לקום ולראות אם כבר יצא לך לכתוב לי את השיר שהבטחת, ולא התאכזבתי, היה שווה. נכון, לפעמים הסתיו מגיע ותקוות הקיץ נשטפות יחד עם השמש שנעלמת, לפעמים הפרח מאבד את עליו, אבל כמעט תמיד מחר, או מחרתיים, או אחרי שבוע או שבועיים, השמש חוזרת לשמיים, ועלים חדשים פורחים, דברים ישנים שחשבנו שאיבדנו שבים, ודברים חדשים מתגלים, הכוחות הנעלמים שלפעמים בלילה בחושך קצת קשה לראות בבוקר כבר קיימים, וגם חלומות חדשים מתפתחים. "את איתי לחשוב שטוב בעולם, גם כשעצוב..." ולפעמים עצוב, זה טיבו של עולם, אבל תמיד תהיי שם להזכיר לי את הטוב, תמיד תהיי איתי כשעצוב וכששמח, כשאני רוצה ואני תמיד רוצה, אין דבר כזה שאני לא רוצה, אם את חושבת שאני לא רוצה, או אם אני אומרת שאני לא רוצה, שתינו טועות, זה רק הסימן לזה שקשה לי, שאני מרגישה שאני צריכה לברוח, להתקפל ולהפסיק להעיק, וכאן המקום שלך להזכיר לי את זה, שאני רוצה רק מפחדת להיפגע. הבטחת, לקחתי את ההבטחה שלך בשתי ידיים, את איתי, ואני איתך, לילה טוב, אביב.

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית