אודי- יומולדת..

הי אודי, יש לי רגשות מעורבים לגבי העניין. מיכל למשל כתבה כאן שזה לדעתה ממש ממש בעייתי. כך גם סוריקטה. אתה ענית שזה תלוי וזאת יכולה גם להיות מחווה אנושית מקסימה. אז.. אני מבולבלת. האם אתה אי פעם עשית משהו כזה? האם מטפל שנוהג כך עובר על הקוד האתי? איפה עובר הקו בין מטפל מקצועי ללא מקצועי? האם יש סיבות להיבהל? כאמור, אני מאד דנית בגלל מה שעברתי בטיפול הקודם. אגב, כאשר המחווה הזאת נעשתה בעבר( ביומולדת הקודם)- דווקא ממש שמחתי. חשבתי שזה ממש חמוד מצידה. למרות שקצת הופתעתי. שאלתי חברות וחלקן הרימו גבה. אמרו ש"זאת מטפלת ולא חברה". אז... לא יודעת. אני מבולבלת. אבל בעיקר, רוצה הבהרה מאד חשובה: האם מעשה זה כשלעצמו מהווה מעשה בעייתי כפי שלמשל כתבה מיכל? האם אתה רואה הבדל בין כיסוי בשמיכה, חיבוק או הבאת עוגה? האם אלו הבדלים אישיים בין מטפלים, או שיש "חוקים" שטים לומדים שאסור לעבור עליהם? אגב, לפי תשובתך, לא היה נראה לי שאתה מזועזע מזה. האם אם מטופל היה מגיע אלייך להתייעצות לגבי טיפול ומספר על מחווה שכזאת, היית ממליץ לו לעזוב את הטיפול? ( להבדיל, למשל: אני בטוחה שאם היה מטופל מגיע אלייך ומספר שהמטפל נוהג לחבקו דרך קבע או להזמינו לביתו- אז כבר דעתך הייתה חד משמעית). נורא מבלבל שאין כללים ברורים בתחום הטיפול הנפש. הממלצה היחידה היא לבדוק שהמטפל רשום בפנקס הפסיכולוגים באתר משרד הבריאות, ושעדיף שתהיה לו מומחיות קלינית. נכון? למשל לא מתמחה עדיין. ולא פסיכולוג חינוכי או ארגוני.

זה באמת לא משנה אם שמיכה או עוגה...מה שמשנה זה איך זה נחווה אצלך? אצלי זה שהיא תתן לי משהו קונקרטי זה ממש נס, אז עניין השמיכה היה שניה שהיא הניחה עליי את השמיכה, היא לא ישבה לידי לא ליטפה, לא נגעה, לא הצמידה את השמיכה ..מין ריחוף מעליי, הניחה........כי הרגשתי ממש רע פיזית, לא יכולתי לקום לקחת לבד, כשהרגשתי רע נפשית זה מעולם לא קרה!!!!!!!!! העיקר מה זה עושה לך ולא איך היא, כששאלתי אותה אם היא מתחרטת אחרי שהיא כיסתה אותי היא אמרה שזה מרחיק אותי מעצמי וזה הקול המרצה שבי, יודעת מה? זה מרחיק אותך מעצמך שאת שואלת אותנו.... כי בהחלט אצל אחד זה מרחיק ואצל אחר מקרב..אם זה מתאים לך העוגה סבבה, אם זה בעייתי ומציק לך תגידי לה, מבינה? כל מטפל הוא כל כך שונה, אפילו אצלי היא שינתה גישה תוך כדי, כי היא הולכת לקורס ולומדת שיטה ומנסה אותה עליי, פעם זה לא התאפשר בכלל ואפילו לא חיבקה אותי, היום אין לה בעייה ותחבק אותי מתי שרק אבקש כי היא נמצאת במין שיטה כזו שצריך לתת למטופל את הצורך שלו ושיחווה דברים על מנת שיצא מה"סכמה" שבה הוא נמצא....משהו כזה היא הסבירה לי...אז כמו שכתבת מה שחשוב זה המומחיות של המטפל והקשר שיש איתו ועל כך צריך לבדוק בניכן, מקווה מאוד שמה שהיה עם הקודמת לא יחזור, בהצלחה

הי סמבדי, נראה לי שכל העניין הזה מעורר בך חרדות עצומות, שכבר שם ממילא, אבל דווקא בגלל זה את אמורה להחזיר בדיוק את כל מה שאמרת כאן לטיפול. אגב, בהקשר לדברים שאמרת על העץ שפתחה חנה - מעולם לא שאלתי כאן שאלה בקשר לטיפול ותמיד הכל חזר לשם. אם כך, זו המלצתי. מה שמשנה הוא שאת חוששת שזה חורג ועל זה לדבר. זו דעתי. סוריקטה

הי.. לא. לא בטיפול הקודם. ולא עם המטפלת ההיא. ( היא מעולם לא הביאה לי עוגה). עם הנוכחית. אולי לא הייתי ברורה..ולכן לא הבנת. בכל אופן, לא דברתי על הקודמת.

שזה קרה בטיפול הקודם, פעם, ולא ניתן להביא כרגע לטיפול מולה... אלא פשוט רצון להבין את הכשל , מי "אשם" או מה באמת קרה. המקרה לכשעצמו- להביא עוגת יומולדת למטופל, מרגיש לי מקסים. חבל שזה לא קורה בדרך כלל, הוא לא עורר בי זעזוע, אולי אפילו כמיהה. לא נראה לי שרק הוא לבדו יכול להוות "קייס" לוועדת אתיקה. הרי כל מטפל, שיהיה הכי מקצועי וזהיר, פורץ מדי פעם גבול קטן, "בקטנה", עושה מחוות חיבה, מגניב משהו מעצמו מדי פעם... הבעיה זה מכלול והתוצאה העגומה. העוגה המחווה, הבלון - "הייתי בגן עדן" ומה עכשיו? הבלון התפוצץ, הנרות נכבו, והעוגה על המותן ... הסילוק מאותה מחווה מפריע, לא העוגה עצמה... כי הרי, אם כל מה שקרה בינכן, לא היה קורה, טעמה היה נותר מתוק, עדיין.