תהיה שלי אליכן וגם לאודי

אני חושבת שמישהי כבר העלתה משהו דומה, ואודי לא כ"כ הסכים איתה. ובכ"ז זה מעסיק אותי, אז אני מרשה לעצמי. למה אנחנו כ"כ עסוקות בטיפול, במטפל? רק לי נראה שרובנו כאן הולכות לטיפול בתדירות של יותר מפעם אחת לשבוע. לפחות מהאנשים שאני מכירה שהולכים לטיפול (אמנם הם ספורים), אף אחד מהם לא נפגש יותר מפעם אחת ובטח שלא עסוק בטיפול כ"כ הרבה. גם הנוכחות שלי/שלנו כאן, קשורה לזה. עד שלא מצאתי את הפורום הזה, חשבתי שיש לי בעיה רצינית. כאן מצאתי בית, אנשים שחווים את הטיפול בעוצמה רבה ועוד ועוד. למה? למה זה כ"כ מעסיק אותנו? אני מתחילה אולי להבין שעבודה בטיפול כרוכה/ או אפילו במהותה היא הקשר. ובכ"ז מי שאני מכירה בטיפול לא עובד על זה. למה כל המטופלים לא מגיעים לכאן? או בכיוון ההפוך, למה אני/אנחנו כאן, והם לא?

אנחנו ממש לא במיעוט, פעם גם אני חשבתי שרק אני אובססיבית...מסתבר שלא, הרבה עובדים על קשר בטיפול, אם את אוהבת לקרוא אני ממליצה שתקראי את הספרים של יאלום, אני מאוד מאוד מתחברת למה שהוא כותב והוא מתייחס המון לקשר, לכאן ועכשיו. וכתבתי כאן על ספר שקראתי אתמול של דלית רייך, אז תקראי גם אותו כי היא ממש הסתבכה בקטע של הקשר והיא קוראת למטפלת קרובה רחוקה....כל כך נכון בעיניי...וזה ספר קליל בחרוזים, קליט מאוד, סיימתי אותו אולי בשעה לא יותר... אני כרגע הולכת רק פעם בשבוע, זה כמובן שלא מספיק לי אבל אף פעם לא הספיק :) אז הייתי חייבת לשים לעצמי את הגבול בסופו של דבר לפעם אחת וזהו, זה הוציא ממני כספים רבים והחלטתי שחבל על הכסף וגם על האובססיביות...אז הפחתתי...ואני כאן כי מצאתי בית, בית יחיד ומיוחד שבו יש לי שותפות ויש אבא ששומר וכאלה שאכפת...ומקום לשתף רגשות שאיש אינו יודע עליהם ושנשאר ביני לבינה ובינכם :) לא יודעת לגבי האחרות. את במקום טוב באמצע :) כמו כולנו כאן. שלך, מיכל

יש לי את מתנת התראפיה, נראה לי שזה של יאלום. קניתי אחרי שאודי המליץ לי עליו. ביומיי הראשונים בפורום שהייתי כ"כ עסוקה בטיפול, הרבה שאלות ועוד. אם קראת אותו, אז שתדעי שלי הוא גם הכניס כל מיני "דברים חדשים לראש". רציתי שגם שלי תבוא לבקר אותי בבית.. וכו'. יש בי משהו שלא רוצה/ חושב שלא טוב להיות עסוקה כ"כ בטיפול. וגם הפורום, במינון נכון הוא טוב. אבל לי קשה להירדם לפני שראיתי את התגובות שאודי ענה. אז תארי לעצמך מה קורה כשהוא מגיע לענות רק ב12 בלילה והלאה...

הי חנה.. נראה לי שלא תאהבי את התשובה שלי. ובטוח שגם אודי לא. אבל, בכל זאת אכתוב: מניסיוני, ומהמחקרים- בפה מלא אני יכולה לכתוב את המילה הזאת, שעשיתי , קראתי, ובעיקר בעיקר ממה שקרה לי בטיפול שלי שזה בהחלט מקרה חריג ביותר. ( אפילו יחסית למקרה של מימה). דברתי עם הרבה מטפלים מאז. פגישות ייעוץ בלבד. רובם היו בהלם מהמקרה שלי. חלקם אף ממש רצו שאספר להם מי המטפלת. בטח בגלל סוגיות אתיות שונות, או סתם סקרנות קולגיאלית לשמה. אבל, לעניין שאלתך: הקשר בטיפול הוא אמצעי. הוא לא המטרה בפני עצמו. זה לדעתי מהותו של טיפול טוב. שהמטפל יודע כיצד להשתמש בקשר שנוצר עם המטופל על מנת להשיג את המטרה שלשמה פנה מראש לטיפול. דהיינו: מה שהביא את המטופל לפנות בכלל לטיפול. לדעתי, בטיפול טוב, וחכם, עם מטפל טוב, זה אמצעי יקר מפז. וככל שהקשר איכותי יותר, כך הכלי ( כמו למשל סכין שף אכותית- במובן הכי פשוט, או מכשיר רפואי מתקדם ואכותי בידייו של רופא מיומן)= שהוא הקשר, יכול לעזור יותר להשגת המטרות ושיפור חייו של המטופל. אני קצת חוששת שרבים מהכותבים בפורומים( כמוני, כמוכן), הם דווקא מטופלים שאולי יש ספקות או בעיות כלשהן בטיפול שלהם. אני זוכרת שבהתחלה, כאשר הטיפול שלי היה טוב( לפני שנחשפתי למידע אישי וקרוב מידי שלא הייתי אמורה להיחשף לו, ושהמטפלת לא ידעה להתמודד עם תוצאותיו), לא חשבתי כלל להיכנס לפורומים בעניין טיפול נפשי. פשוט מפני שכאשר הטיפול טוב, אז אדבר על הכל עם המטפל. בתוך הטיפול. אני חוששת שמי שכותב בפורומים לא מקבל החזקה או טיפול או כל מילה אחרת שתבחרי, מספיק טוב או מותאם, או יעיל ומשרת אותו. וכל זה אני כותבת, כשאני בדיוק כמוך= מחפשת תשובות/תמיכה/מענה לשאלות בפורומים. בשעה שבטיפול טוב, לדעתי, המקום לכל הנ"ל הוא המטפל. אני גם חושבת שטיפול טוב צריך להיות "הגיוני". מבחינת המטרות, והאמצעים העומדים לרשותו. ובכך אני מתכוונת גם להגבלת מס' הפגישות השבועיות. אחרת- בוא ניקח משכנתא לחיים, ונממן טיפול במקום לקנות בית. בקיצור, לטעמי, במצב האידיאלי, בטיפול אידיאלי: הטיפול הוא בשירות החיים. ולא ההיפך.

אבל, אני מההתחלה של הטיפול חיפשתי מקום להיות בו. הייתי בפורום של חרדה וזה בכלל לא התחבר אליי. פשוט לא עניין אותי. חיפשתי מקום שיכול להכיל אותי, חיפשתי מקום להיות בו. גם אם חברות שלי יודעות שאני בטיפול, או אפילו כאלו שבטיפול, אף אחת מהן לא יכולה להכיל את מה שאני עוברת. ואני צריכה את המקום הזה. אני לא מסתירה את הפורום מהמטפלת שלי, וגם לא מזו הקודמת. אגב, סיפרתי לה שנתתי לך את המס', אך ביקשתי שלא תאמר לי כלום אם בררת איתה לגבי מטפלים אחרים. אז גם את לא תגידי לי, נכון? גם אני לא רוצה להיות תלויה בטיפול. אחרי כמה שבועות שרק התחלתי את הטיפול, ביקשתי טיפול נוסף. פשוט לא הספיק לי. אז מבחינתי ככה הטיפול שלי היה מתמיד.. לא מכירה משהו אחר. מתכוונת גם לגבי מס' פגישות (וכשהלכתי למחליפה בזמן החופשת לידה, התחלתי בפגישה אחת, ושוב עליתי לשתיים, פשוט לא הייתי מסוגלת לפעם אחת). וברור שכסף הוא שיקול. ואני לא בטוחה עוד כמה זמן אוכל להמשיך במתכונת הזו. לגבי מטרות בטיפול- אני לא הגעתי עם משהו ספציפי, חוץ מהרצון להכיר מישהו ולהתחתן... את יודעת שגם כשהתחלתי את הטיפול, הגעתי בגלל חרדה מסוימת (שלדעתי בכלל זה לא מה שיש לי ובכ"ז), וכבר אחרי הפגישה השניה, הפסיכולו' אמרה שלדעתה זה לא מה שאני צריכה. הכוונה שלי הייתה להגיע לטיפול CBT. ואני בלי בכלל להבין למה אני נכנסת, אמרתי לה שאני סומכת עליה וכך התחיל לו הטיפול שלי..

הי חנה, ... הטיפול שלי הסתיים, או לפחות עבר ל'מוד' אחר, בו אנחנו נפגשים בתדירות מאד נמוכה, ובכל זאת אני עדיין כאן. מנסה לחשוב על כך. על הפונקציה שהפורום ממלא עבורי. תוהה אם נכון לי, באיזה שירות עובדת הכתיבה כאן. רעיון אחד לא הכי מגובש, שעולה לי בראש הוא שמירה על הרצף, מתוך חרדה שאאבד את דמותו של המטפל שבי פנימה. דרך הפורום אני נזכרת בדברים חשובים שעברו עליי בטיפול. זה כרוך בריכוז מאד מסוים, רק כשאני לבד מול המחשב. אולי סוג של מרחב מעברי, משהו שכנראה איכשהו חסר, או נדפק. אולי אחרים ימצאו ברעיון שלי גם מן המשותף. הקושי בשמירה על הרצף ללא קיום ממשי בשטח של האוביקט וכד', הקושי שבפרידה. זה אולי גם מסביר קצת את עניין התלותיות שפה. סוריקטה

אני מרגישה שהפורום ממלא איזו שהוא מקום "זמני" בין הפגישות. מבחינת המטפלת שלי בהתחלה אני קיבלתי ממנה את ההרגשה שהיא לא חושבת שזה נכון לי אבל אח"כ כשדיברנו על זה כמה פעמים הבנתי אחרת. אני צריכה אולי לדבר על זה שוב. חשוב לי שהיא תדע שאני כאן. היא אמרה שזה טוב שיש לי את המקום שהוא שלי, ושהיא לא 'צריכה' לדעת הכל...

היי חנה.. ההתעסקות בטיפול - אולי זה קשור לסיבה שבגינה מגיעים לטיפול מלכתחילה? אולי יש איזשהו בסיס משותף לכולן, שיוצר תחושה של הזדקקות לקשר וקרבה וחום - שאפשר להשיג בטיפול. כאילו שיש איזה מצב נפשי כזה, שרוב מי שכאן הגיע אליו - כל אחד מסיבותיו, וזה מה שהוא גורם. ובקשר לנוכחות בפורום - מי שעסוק בטיפול בעוצמה רבה יחפש על זה מידע באינטרנט ויתעניין, ולכן הגיוני שיגיע לכאן.. מי שלא מתעניין בזה, מי שהטיפול פחות מעסיק אותו - הוא ישקיע פחות זמן בנושא וכנראה שלא יגיע לפה.. גם זאת יכולה להיות סיבה שמתקבצים פה אנשים שמאד מושפעים מהטיפול, עם אותן תחושות משותפות.

אולי גם החסך הזה או הגורם הזה מביא אנשים לכאן כי פה אפשר למצוא מקום שכן מקבל אותך, ושבו את יכולה לשפוך את רגשותייך ולגלות אנשים שמרגישים הזדהות איתך.. ואפילו דברים זהים למה שאת מרגישה. מה שעוד מעניין אותי זה שמי שפה הן בעיקר בנות.. מעניין מאיזו סיבה זה... כי בנים פחות חווים בעוצמה את הטיפול או שהם נבוכים לדבר על זה? מעניין (מצטערת אם טיפשי..אני גם תוהה על הדברים האלה..)

מותר לך לכתוב הכל. גם אני תוהה בעצמי מדי פעם, איך מתפרשים דבריי. חוששת שמא יחשבו על הצורה בה אני כותבת, או על התוכן. ואת יודעת מה מותר לחשוב. גם אני ואת מן הסתם חושבות כל מיני דברים. יכול להיות שמישהי תכעס/תצחק/תאהב על משהו שכתבתי/שהגבתי, וכו'. כנ"ל להפך. אני פשוט תוהה מה זה המשהו שהוביל אותי לכאן, מה גורם לטיפול ולה להיות חלק כה חשוב בחיי?