גם זה אבסורד

כמטופלת באתי לטיפול לקבל דברים טובים. בהבנה שלי זה היה ההגיון ועבור זה שילמתי. כאשר מטפל מבין את התהליך אחרת וכופה תסכולים וגורר שחזורים וכיוב' וגם טועה ביחס פוגעני מוגזם באטימותו ואז צריך לבוא לטיפול כדי לתקן- איזו מידה של השפלה עצמית אתם מצפים מהמטופלים שלכם לחוות אודי? גם לשלם על משהו שלא הבנת, גם לגלות שהתהליך מאוד מכאיב, גם המטפל טועה ונכשל ב'אם טובה דיה' שלו ואז עוד לשלם לו כדי לבוא ולדבר איתו איפה הוא טעה ופגע? אני לא שילמתי לה כדי שתפגע בי. לא היה לי מושג שאני משלמת עבור קלקולים ותיקונים או השד יודע מה. זה כ"כ מבזה אודי. נוח לפסיכולוגים להתהלך כבנות יענה ולהתעלם מכל זה? כמה זמן וכאב נשפך לי על התאוששות מהטיפול ההוא.. זה נורמלי שאחרי אנליזה חווית הכאב, זעם,זעזוע וערעור תמשך אף כ 3שנים לאחר מכן?? אני שואלת ברצינות אודי. זה נחשב סביר שהאפקט הפוסט טיפולי השלילי מתמשך ככה? אני עכשיו ממשיכה בליווי מטפלת אחרת, ועם מידה אחרת של ספרציה, גם אם היא לא שלמה עדיין , אבל הרבה יותר חבוטה ןמקופלת ושפופה מבחינה נרקיסיסטית כאילו רמסו אותי. זה נחשב טיפול טוב? אתה מאמין שאפשר לשקם את הנרקיסיזם הזה? למה היא כ"כ התעקשה ש'אין זמן'? למה הפסיכולוגית המטומטמת הזאת אנסה מסרים מפוררי תקווה על הנפש שלי? אני לא חושבת שהיא הבינה את ההשלכות של מה שהיא אומרת לי. כי פתאום אני מפחדת לחלום שוב, לשאוף לטווח ארוך שוב. נכנס ספק לנפש שלי שאין זמן... אם יכולתי לתפקד נורמלי ב3 שנים האלה שהייתי עסוקה בלהתחלחל מן החוויה הטיפולית יכלתי כבר כמעט לסיים תואר או משהו.. אבל זאת הבעיה, שהתפקוד שלי לא משהו. אבל אני עובדת על זה. אז יש זמן או אין. אני רוצה להיות זאת שתוכיח שאפשר הכל. אפילו לשנות דפוסים ולשמר פלסטיות של המח אחרי גיל 30. אני לא רוצה להכנע ולקבל ולהסתפק. אוווף. יש זמן! יש זמן להכל! אני לא ארשה לפסיכולוגים לכפות על התודעה שלי מסר אחר. כאילו ניסו להרוג לי את התקווה בעודי בחיים ולשלב בכח לתוך איזה סדר חברתי לפי התוכנית של אנשי מקצוע שהם סוכנים סוציאלים שפועלים בעיוורון של מכונה כלפי הנפש של המטופל- וברור שזה שחזור. ברור! אבל החודרנות הזאת זה מה שהפסיכולוגית עשתה. היא לא שמה לב לעצמה מספיק והטילה אחריות עליי היכן שעדיין הייתה אמורה להיות עליה. . כמה מטומטם זה היה מצידה. ואני זאת ששילמתי את המחיר. פעמיים. יש טעויות שקשה לתקן, כי הן לא היו אמורות לקרות מלכתחילה. ואני באמת מנסה להתקדם בחיים מאיפה שאני נמצאת. באמת. זה לא קל אבל אני לא אוותר.