לא ממש...

לא ממש בהפתעה. האמת שהוא היה סבלן. מפחדת קצת לפרט כאן אבל מספיק אולי שאומר שהרבה הרבה זמן הוא מחכה לאינטימיות הפיזית שנעלמה לה...לגמרי. עדיין סיוט.

אני כל כך מצטערת לשמוע...לא הבנתי שזה בעלך... אני מאמינה שהוא ואת חשבתם על כך המון, לא קל להכיל דיכאון, עצוב

הי רוני, ממש עצוב... אני חושבת שדווקא לעניין "האינטימיות הפיזית" יש כל מיני פתרונות ודרכים להתגבר על הרתיעה הדחייה או הזכרונות הטראומטיים, אני לא אשת מקצוע ויכולה לדבר רק על המקרה הפרטי שלי ועל הדרך שאני מצאתי, אולי זה יתאים גם לך...אני פשוט מדמיינת שאני מישהי אחרת, שהיא לא אני, יש לה גוף אחר זהות אחרת סיפור אחר לגמרי, זה הלך והשתכלל עם השנים, למען האמת יש כמה "בנות" שעושות בשבילי את מה שקשה לי לעשות חלקן אפילו אוהבות את זה , ממש אחוות נשים יש בינינו :)... זה כמו היפנוזה עצמית, או כמו משחק כזה ב"להיות מישהו אחר" (זה יכול להיות גם "מישהו" ולא רק מישהי ד"א). בשבילי זה עובד, כבר הרבה שנים, וכולנו מרוצים. גבריאלה